יום ראשון, 6 במאי 2012
יום ראשון הרביעי אחרי הפסחא.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקרבתית הטריידנטינית הקדושה על פי פיווס החמישי בבית התהילה בקפלה הבית במלאץ דרך כליו ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש, אמין. במהלך המיסה הקרבתית הקדושה, רבים ממלאכים התקבצו סביב בית התהילה הזה. הם נכנסו לקפלה הבית מכל ארבעת הכיוונים. הם היללו את קדש הקדשים. במהלך מיסת הקרב הקדוש, הם תפסו מקום סביב מזבח הקרבן והארון. האם הנעלתה זרחה באור בוהק. קרני ברק ציצו מהתינוק ישוע וכן מן המלך הצעיר של אהבה ומן המלאך מיכאל הקדוש, שגרס את חרבו לכל ארבעת הכיוונים.
האב השמימי ידרש גם היום, ראשון הרביעי אחרי הפסחא: אני, האב השמימי, מדבר עתה לאחר המיסה הערב הקדושה הזאת בראשון הרביעי אחרי הפסחא, שדחה בשל הצרות הקשות של משלחתי אן. היא חוזרת על דברי, כי היא ילדה רוצה, נמוכה ומשועבדת לי, אן, שהיא לחלוטין ברצוני וחוזרת על המילים שאני, האב השמימי, מדבר. תודה לך, יקירתי הקטנה, שכיוון שאת צרותיך את הסכימה לחזור על דברי היום.
אתם חושבים על הרבה אנשים שקיבלו הודעות אלה, גילוייות אלה, דרך האינטרנט והם מחכות להודעות אלו. הם רוצים להתחזק באמונתם כי לעיתים קרובות הם בודדים ואף אחד לא רוצה לשמע אותם כי הם מאמינים באמת גם ורוצים לגלות אותה.
את, יקרתי השליחת הקטנה אן, אתה אוהבת את האמיתות שלי כי את ידעת שבני, ישוע המשיח, סובל בלבך את הצרות הללו למען הכנסייה החדשה ובפרט למען הכהנות החדש. תמסרת את רצונך אלי ואני משתמש בה. למרות הכל, יקרתי, אני ידע מה צרעות שאתה סובלת. אביך השמימי רואה דמעותיך. הוא רואה כאב ללא גבולות זה. הוא רואה פחדים מוותיים אלה וראויי את חוסרי הנשימה הרבים שאת לא יכולה לדכא אותם ואשר עונין אותך יום ולילה.
כן, צאן קטן יקר לי, כעת ניתנת לכם המשימה לתמוך בשליחתי הקטנה בסבל זה ולהוביל את סבליה איתכם. הדבר דורש כח. אתה מקבלים את הכוח הזה ממני, אב השמים. הוא רואה איך אתה תומכת בה, כיצד אתה רוצה להישאר עימה, כיצד אתה מאמין בי, אב השמים, ואני לא רוצה להסיר מהנה צרות אלה בעתה זו מכיוון שרבים הכוהנים החוטאים עדיין עומדים על משולשי הטחינה והם מציינים קורבן בלתי הוגן. זה אינו סעודת הקרבנות, לא, זאת קהילת האוכל הפרוטסטנטית על מזבח פרוטסטנטי. אתם כבר פנו גב לכנסייה מאז זמן רב ואף יותר מכך, אתם פניתם גב לבני, ישוע המשיח, שסובל ביך, יקרתי השליחת הקטנה אן. אתה סובלת עמו. אך הוא גם צריך נחמה שלך. חשב על כמה אנשים, ובפרט על כמה כוהנים, דוחים אותו, שהם מכחישים את הסעודת הקדושה הזאת כך שאין עוד דבר שיכול לקראו קתולי - לא יותר.
הכל הפך לסקטה. מאמינים כי האמונה הקתולית מועברת ורק אז הכנסייה נהרסה לחלוטין. זו, כנסייתי הקתולית שבני, ישוע המשיח, ייסד, היא ערימת חורבות, לא יותר מכך.
ואתה, ילדי, שלח לי את האם המובחרת, שתחתן על כסאי כי הסדר יחזור במהירות מאוד דרך הכנסייה החדשה והכהונה החדשה לאחר סבלות בני ישו המשיח בלבך, ילדי יקרתי. בני קורא לאחוזים שיש להם תשוקה אליו, שהראו שאינם קתולים ומעודדים את האמונה הקתולית. אבל, ילדי היקרי שלי, אין פיצוי, כי רבים מכוהנים נפלו ונמצאים בצד השני, משום שרובם מאמינים באחוות הארוחה ומחיים אותה. הם חיים בעולם המודרניזם והקפיטליזם. לא דבר בעולם זר להם. הם רוצים ליהנות מכול. הם אינם מוכנים לוותר על ההצלחה ולא חושבים עלי, ישו המשיח, המתחיל אותך לאהבתכם. אני מתגעגע אליהם לתת לי את כהונתם. אנכי קידשתים בידי הרועים הראשיים והם אינם שומעים ליבי. הם מציעים לי מרדנות וחושבים שהם מורשים לעשות הכל בעצמם בכנסייה הקתולית וצריך לשנות כל דבר שאינו נראה להם נעים.
גם הרועה הראשי לא מאמין באמתי. לעומת זאת, חילול קודש על חילול קדש מתבצע במזבחים רבים גם בשולחנות הטחון, שם עומד רעייתי העליון וחושב שהוא חייב להשתתף בזה. זה אינו רעייתי העליון, כי הוא צופה כיצד הכנסייה שלי נהרסת לחלוטין, כיצד הקהילות הדתיות הרבות מציגות את הכנסייה שלי באור שגוי. אין להם כל קשר לכנסייה הקתולית שלי. דתות אחרות לא יכולות להוביל לישועה. רק הכנסייה האחת, הקדושה, הקתולית והאפוסטלית היא הכנסייה האמיתית, אותה ייסד בני ישו המשיח ובו מתקיימת כל יום כאן במקום זה מלצא בצריף בית התפילה בכבוד ובהערכה. שם זורמים קרני החסד הרחוקים לעולם, כי במדינות רבות ידועות הודעותי, אותם אני מסר לשרתי הקטנה אנ.
רבים רוצים לחיות על פי זה. אך מי מניע אתכם? הכוהנים, הרועים הראשיים וגם הרעיה הראשית. לא מותר להאמין ולהעביר את ההגלות הפרטיות, כך נקראות הודעותי, בכנסייה זו. אתם חונקים אותן. "זה אינו יכול להיות," הם אומרים. העל-טבעי כבר אין. הם ניתקו מהאמונה האמיתית של ישו המשיח בני בטריניטי. איפה עוד מתקיימת הקורבן הקדוש של המסה לפי פיוס החמישי בריטואל הטרידנטיני? בסתר, כמה כוהנים מצלמים את זה קודש מסתרת, אך הם לא מגלים עצמם כי הם פוחדים שיצחקו עליהם, ילקחו לגרוט וילעגו, כמו שהצאן הקטנה שלי מולקחת לעג כאן במלצא. אין רואים שכוכבי האהבה שלי סובלת את עינויים אלה עבור העולם כולו והיא מוכנה להעניק זה קורבן לכל הכנסייה, לכנסיית העולם, כך שבני ישו המשיח יוכל לגלות את הכהונה החדשה.
אתה לא יכול להעריך את הצרות שסובלת מדי יום ולילה גם כן. היא אומרת לעצמה: "מוות בתשלומים, כך אנחנו מרגישים את צעריינו, חוסר הנשימה שלנו, פחדינו, סבל המוות שלנו. בנו סבלה את הצרות האלו בגן הזיתים כאשר דמו זרח לאדמה, זיעת הפחד שלו. היא חווה זאת. ואיך, רעיי הקטנים והאהובים שלי ומתלמידים? כי זה קשה מאוד להקים כהנות חדשים. מעטים הכוהנים מוכנים לסבול הכל על מנת לי, להתקרב לעדת הזבח ולחגוג את זבח ישו המשיח וליתן עצמם לכוס הזבח, בכל מחיר, ואם זה יהיה חייהם, הם ייתנו אותם, כמו ששעשוע משהו, בני, נתן את חייו לכל. לא כל אחד קיבל חסדי אלה, אז הדבר הקטן 'רבים' חשוב מאוד, אומר, בן זקני מת על הצלב לכל, אך לא הכל קיבלו את החסדים, אלא רבים. זה מה שמתכוון. אלו הן המילים של מוסד בני ישו המשיח לחגיגתו הקדושה הזאת. ואלה המילים, רעיי האהובים, אין לשנות אותן. אף אחד אינו זכאי לשנות מילה אחת.
ולכן, רעיי האהובים שלי, גם הרועה העליון שלי לא יכול לקחת את המילים הללו בחזרה. למה? כי יש רק ארוחת זבח קדושה אחת. אין להשתמש במילה הזאת במדרשיות ולעמוד על שולחן טחון ואומר שהרבים הוא השפך דמו. לא! הארוחה הזו היא פרוטסטנטית וההתגלות של הלחם ויין לגוף ודם בני ישו המשיח אינה מתרחשת בידיהם של הכוהנים שמכנים עצמם כך. הם כבר וותרו על כהנותם. הם לא רוצים להיות כוהנים. הם רוצים ליהנות מחייה ולעשות הכל שהם חפצים לעצמם, ולא מה ששעשוע משהו, בני, מצפה מהם, מבניו הכוהניים האהובים שלו.
י קרי לי יקרתי הקטן, לך קשה להחזיק ולהמשיך לדבר את המילים שאני אומר לך עכשיו. אחזיק אותך ואנא עם אותך. גם אם אמי היקר ביותר תעמוד לצידך וגם מלאכים קדושים.
י צאן יקרתי, החזיקו עד הסוף! הרבה דברים נאלצתי לקחת ממך עכשיו, גם את ההכרעות, בני הכהנים היקר לי. כעת אתה דואג לאהובתי, לשליחתי האהובה ביותר. זה חשוב עכשיו כי הוא במרכז השידור העולמי. יכול לפתוח זאת? יכול להבין זאת? לא! גם היא עצמה אינה מבינה זאת ואיננה רוצה. היא נותנת את עצמה לחלוטין לי. נכון שפעמים רבות היא רוצה שאני אשחרר אותה ממצוקות אלה. היא מבקשת זאת, אך רק אם זה ברצוני, אם כך רצוני.
התחזקו, יקרותי! אתם עכשיו נפרדים מכל דבר. זה חייב להיות כך. "בית הכבוד" הזה הוא בית הכפורים. כאן כל דבר סובל: הכנסייה החדשה והכוהנות החדש. בני סובלים בילדי, בשליח הקטן האהוב שלי, שמתמיד מנסה לומר כן בעגוני הגדול ביותר: "כן אבינו, כרצונך נמשיך בדרך הזו. אנחנו מסתמכים עליך לחלוטין, כי אתה הגדול והמנהיג הכל לתוך הטוב. אתה איתנו. כאשר לא ניתן לנו להמשיך עוד, אתה התומך, האוהב, החסיד, הסבלני אב שמים. אתה לעולם לא תעזבנו לבד. זה אמונתנו הנחושה עליה בנינו. אנחנו אוהבים אותך כפי שהעניקת לנו את אהבתך הבלתי מודדת. אנחנו אוהבים אותך בקטנותנו, בשפלותנו, ומשתתפים בדרכיך. לא נרצה לטעות, אלא להפוך לרצונך ותוכניתך ולאהב רק אותך שוב, כפי שהראוית ממכל בני הכהנות שלך. אנחנו רוצים להחליף אתכם, לתת לך מעט נחמה בצער שעובר עליך. ואנחנו סובליים עמו. קבל זה מהם, כמו שאתה רוצה, ותהיה לנו כוח אלוהי לעמוד עד הסוף ולא לסוט משביל האמת שהנחת לנו, לא רק עבורנו, אלא לכל העולם.
כל העולם סובל את צירי הלידה, כי הכנסייה סובלת למען כל העולם. זה חייב להיות רכוש חדש. לכך הוא שוכב בצירים של הלידה. כמו אז אמי השמים ילדה את בני ישו המשיח, כך גם עתה בני ישו המשיח ביך, יקרתי הקטנה, יעבור על הכנסייה החדשה והכוהנות החדשת בעזרת "כן", ורוצה להישאר תמיד עם Him ולתנחם אותו וליצור אחדות ביניכם.
אתם, שלושת האוהבים שלי, חייבים לעמוד יחדיו מאוד חזק. לא תסיטו יוטא אחת מהדרך של האמת, מדרך הכפרה ומדרך הסבל. הכנסייה הישנה שבני ישו המשיח הקים סבלה תחת צירים על הצלב ואתה הכנסייה החדשה גם תחווה את צירי הלידה אם תעמידו עצמכם זמינים באחדות ובאהבה. אמן. עכשיו אנחנו מברכים אותכם בטריניטי, עם האמא הקדושה שלי וכל המלאכים והקדושים, בשם האב ובן ורוח הקודש. אמן.