ילדי, בסירקוזה בכיתי ימים שלמים שלושים, בניסיון גדול לשנות ולהפוך את לבבות האנשים.
בכתי גם בהשתאות מהעונש הגדול שיבוא, לריק! האנשים המשיכו בדרך המרד נגד אלוהים וסירוב לחוק אהבתו.
אזהרותי הכואבות נמשכו להיעלם, דמעותי של כאב היו בוז.
שלחו את חרב הכאב הזה מלבי, מחפשים בכל זמן ומקום להעביר את בקשותי ולהציג תפילות נלהבות וקורבנות בתיקון לצדק האלוהי וליבי.
צייתו להודעות אהובתי, יבשו דמעותי באהבתכם הטהרת והבלתי תלויה.
שלום מרקוס. השלום".