(מרקוס): (גבירתנו באה כל זהב עם חגור כסף במותן, עם סרט פרפר, ללא קצות תלויים. על צווארה נשתה 'מדליון גדול' בלא סמל כלשהו; הפליס היה גם הוא זהוב, והיה מהראש עד הרגליים. בצד ימין של הפליס הייתה צלב רקום, ובצד שמאל היה סמך האפיפיור יוחנן פאולוס השני, מגנו עם הכתוב טוטוס טואס.
ישו התינוק בא כ'ילד' בגיל שנה או כך. הוא לבש תוניקה זהבית ומעיל אחורי, גם זה זהבי, אולם במהלך ההגלה הוא דיבר בקול 'בוגר' של ישו, כמו שאני שומע אותו מדבר בשבעת הימים.
קדוש יוסף בא עם כותונת זהבית ושרט קטן לבן במותניו, עם הקצות נופלות לצד.
כשמשפחת הקודש התגלתה הגיעו רבים מלאכים. המלאכים אמרו:)
(רבות המלאכים) "תהללוה לשלוש הלבבות: - של ישו, מריה ויוסף!"
(מרקוס) "- תהילתו לישו, מריה ויוסף לנצח!"
(ישו התינוק) "- תהללוה ללבבות של אמי הקדושה ביותר ואבי האביר הקדוש יוסף!"
(מרקוס) "- תהילתו לקדוש יוסף ולקדושה מריה לנצח!"
(קדוש יוסף) "- תהללוה ללבבות של ישו ומרים לנצח!
(מארקוס) "- יהי שם לשם ישו ומריה לנצח!"
(גבירתנו) "- תהילה לבני ישו ולחתני הטהר ביותר קדוש יוסף!"
(מארקוס) "- יהי שם לשם אדונינו ישו המשיח וקדוש יוסף לנצח!" (הגבירה דיברה איתי על דברים אישיים, גם ישו וקדוש יוסף. בין הדברים האלה, הם אמרו לי שלא לחשוב על רואי שקר שהם גוזרים אותי, על אנשים שעזבים את האמונה ויוצאים לקלול ולנסות לשכנע אחרים. הגבירה אמרה לי שלא לחשוש מכלל דברים אלה. היא אמרה לי:)
(גבירתנו) "- אין דבר ש'בא מהחוץ' יכול לטמא אותך, אז אל תדאג על זה."
(מארקוס): (הוא עוד אמר לי שהם לא ביצעו אף שליש ממה שאינם רוצים לעשות ביעקריי, הוא רוצה להעניק חסדים נוספים).
(גבירתנו) "- בני, יום הולדת שמח!"
(ילד ישו) "- יום הולדת שמח, אהוב מאוד!"
(קדוש יוסף) "- יום הולדת שמח, אהובה!"
(מארקוס): (אני היה מביך, לא ידעתי מה לומר, כי אני מכיר את עצמי, ואני יודע שאני בעל פגמים רבים, ושלא נתתי הכל, הכל שלי, כל מה שיכולתי לתת בשירותה של גבירתנו ובעלה.
אז, אם הודיתי, זה היה כמוהו לקבל. מאידך, אם לא הודיתי, הייתי נכשל! אז, אני חושב שהגבירה ראתה את הבושה, ולקחה את המיקום והספרה:)
(אמאנו) "- הנו באנו היום כדי לתת לך ברכה, ברכה רק עבורך!"
(מרקוס) "- איך זה? האם האחרים לא יברכו?"
(אמאנו) "- כן, הם יחזרו. אך היום, הנו יש לנו ברכה רק עבורך".
(מרקוס): (אמאנו, ישוע וישעיהו נטלו את ידיהם, והם נשארו מתפללים עלי בשקט, ובסוף התפילה, אור 'לבן' אוֹר יצא מידיה של אמאנו מעלי ראשי; אור 'אדום' אוֹר מידי הילד ישוע, ואור 'זהב' אוֹר מידי ישעיהו. הילד ישוע צפה אלי בעיניו הכחולות ואמר:)
(הילד ישוע) "- אתה תקבל את גופי ודם 'חַי' דָּם בסוף הזיהוי הזה. בקש מאמאי הקודש ואבאי הקדש לאמץ אותך לקבלתי בשוויון".
(מרקוס): (בקשתי זאת מהבתולה והקדוש ישעיהו, והם ניגשו לי בראשם שהכן, כן, הם יעזרו לך, יכינו אותך). (אמאנו) "- אני מאוד שמחה להיות עםיך ביום הולדתי פעם נוספת.
(מרקוס) "- תודה רבה. היום זה אחד מהיומי ההולדת הכי יפים שלי". (לאחר מכן, הבשורות שהבתולה הקדושה, הילד ישוע וישעיהו רצו להעביר לי ולכל הנוכחים.)
הודעת אמה הקדושה
"- ילדיי יקרים.(הפסקה) היום, אנחנו נותנים לך שלום. אני המלכה והשליחת השלום. היום השמים שמחים, ושם גם לבי, על חייו של עבדתי האהוב, שהעביר נאמן את הודעותינו לכל הנפשות הטובות רצון במשך כל שנים אלו. האהבה, הרחמנות והאהבה, נשפכו על כולכם, על כל הנפשות שבאו פה. תחילה, אל לב זה של בני האהוב, ואז, לכל האחרים. כמה לבבות הקדושים אוהבים אותו, לא ניתן לומר במילים. אף על פי שהוא חלש, ויש לו חטאים ופגמים כמו אחד מכם. הכל שעשו בחייו ונפשו של בנה האהוב הזה שלי, מרקוס תאודורו, היה כדי להוכיח לכם כמה אנחנו אוהבים אתכם כלכם, וכמה אנחנו רוצים, לילה ויום, להציל אתכם. מה שהוא כבר רואה 'לפני עיניו', זה יהיה מה שתראו אחד יום, בכבוד, אם תישארו נאמנים לכל מה שאלוהים תקשר כאן, 'במקום הזה'. היותם נאמנים, טהריים, קדושים. התפלל הרבה! חיי מלאים בתפילה וזבחה. תבצעו את כל מה שאמרתי לכם, ואחד יום ליבכם יעלמו משמחת, כשהוא צופה באנו בכבוד השמים. שמחו! כי קראתי לכלכם `כאן', כדי לסמן על נפשכם בחותמי, חותם האהבה, החותם של האמונה והשלום."
הודעה של ישו הילד, אדוננו
"- עמי האהוב. ליבי הקדוש (הפסקה) Aוהב אתכם! ומלוא אהבה ואמונה, מתרחב ברגע זה כדי לשפוך שלום, אהבה, וחיים! עליכם. אני רוצה שלבכם יראו את כל מה שעשיתי, ועל הכל מה שאנוכי ואימי הקדושה, מלאכים שלי והאב המאמץ האהוב שלי קדוש יוסף, עשו ודיברו לבננו האהוב הזה, ולמען `פלאים' רבים, תתנו לנו כבוד. תנו כבוד ללבי הקדוש! כי התוכנית שלי, אף על פי שהיא נלחמת ונרדפת, מתגשמת בנפשו, ובנפשות כל הלבבות הטובות שבאות כאן. אני בלתי מנוצח! ושתן לא יכול להכניע אותי. הטריפו שלי קרוב מאוד! ולכן בננו האהוב הזה יראה (הפסקה) את הטריפו הגלוריוזי. ואף אחד מכם גם יעשה זאת. אני האלוהים של האהבה! Aוהב אותכם! אני אוהב אתכם. ואשפיק לבכם להיות תמיד רכים, כמו אלה של `ילד' קטן, רק כך אשלים את רצוני ביכם! ואביד את זה שלך. מי שלא עושה כילד ולא מתרצה מרצונו לעשות את זה שלי! לא יישאר בחיים. אלו שאינם שומעים לקול אימי כמו `ילד' שומע לבקשת אמו הקטנה ביותר! לא יישארו בחיים. אלה שלא שומעים להודעותינו, ואפילו יותר! אלה המבקרים ורדפים את הודעותינו, לרעה טהורה ולעריצות! לא יישארו בחיים. אלו שאינם מוכנים לעשות כפי שהוריתי להם! לא יישארו בחיים. אני קורא לדורות אלה השחורים, אך הם אינם שומעים אותי. באתי עם אימי וקדושים ואנגלים שלי, פעם נוספת לעולם הזה, כדי להציל את הילדים שאנחנו אוהבים tanto, pero. לא נזכרים. אני רוצה `בריאות', ושהייתם תענה כן! לכל מה שמסרנו לכם עד כה. עשו מערה במקום זה! כדי להכיר את אימי. שם דמות הקדושה שלך בה! התפללו תפילת השחור כאן, כל יום. כך שהחסדים שאנחנו רוצים לתת דרך `המים' הזה, יכולים להתפרש בכל העולם. באו כאן בתהלוכה! באו כאן בשירה ותפילה, עם נרות בידיכם! ואתה תצא מלא שלום ואוור שמעבר לכל האורות שנודעו עד היום. האור הזה! זה 'אש' של אהבה שרופפת בליבו הקדוש של אימי. האור הזה בא מזמנת זו! האור הזה! זה רוחי הקודש. אנחנו נותנים לך שלום. יישארו לבכם בשלום, ושרתו את לבי לילה ויומיים, דרך לב אימי! ואבי האדוק אומץ יוסף הקדוש".
הודעה של קדוש יוסף, אביו המאמץ הטהרן של אדוננו
"- ילדי, אני, מגינכם, שומרכם ומנחם, הקדוש יוסף, בן הזוג של הבתולה המבורכת ואב החורג של אדון ישו המשיח! ברוך באתם ושואל אותך: תפלו! תפלו! תפלו! אל תשאו דאגה על אלה שנפלו בדרך, ומרדים נגד אנו! זה כבר היה ידוע לאלוהים, וללבינו! כל הזמן. אל תשאו דאגה! זה חלק מהזמן 'הרע' בו אתם חיים. האמין! תקווה! קדימה! אל תתערעו לפני אלה שמקללים אותנו! תפלו! לפני אלה שרודפים אותנו! צום! ועשה תשובה! והשטן לא יגיע אליכם. אם תרצו להיות מוגנים על ידיי בכל זמן ובעולם, תפלו! התפללו ללבי 'הערוץ' ביותר! והוא יהיה 'מגנך', ומבצרך'. אני רוצה שלבכם יישארו כל הזמן בשקט. אתם לא בודדים, נשאים את צלקתכם. אני עמכם! הבתולה המבורכת, אשתי היקר ביותר! עםכם. ואדון ישו המשיח אנו, אין אחד שישאר לבד. ירדו כעת `שמן מרפא ונחמה' על לביכם. אני זה שהגנתי את הבתולה המבורכת והמילה הבשרית. אני זה מגן הכנסייה וכלכם! מכל התקפות השטן. החסד שגמלה שמיים ליעקר לא יוגמל לכל מקום אחר בעולם הזה. כאן! יהיה 'מזבח העולם'. כאן! לבינו הניצחוניים. הגדרות `הגבולות', שהעולם חומש נגד ההתגלותנו כאן, לא יועילו. כלם יופלו על ידי האדון השולט, והאמת תזרח תמיד. כאן יהיה גן העדן של הבתולה הקדושה ביותר, של לב הקדוש ביותר של אדוננו ישו המשיח! ולבי 'הערוץ' ביותר. יבואו כלכם כאן בימים ראשונים של החודש, כדי להכיר תפאר ולתקן את לב הקדש ביותר של אשתי היקר, מרים הבתולה. (הופסק) ביום הראשון בשבוע! לתקן את לב אדוננו ישו המשיח. (הופסק) ואת יום ראשון, לתקן את לבי 'הערוץ' ביותר, זה הלב ש'לחם' על חזהי בארץ! ושהוא עדיין 'לא נשבר', מחכה ליום התחייה. אני מגינכם! אוהב אותך! ואני רוצה לעזור לכם. תפלו, תפלו! ותפלו."
(מרקוס): (אז סיפר לי המשפחה הקדושה)
(ישו הילד, גברתנו וקדוש יוסף, כולם יחדיו) "- תבקשו ממנו מה שתרצו, והוא יעניק לכם.
(מרקוס): (השארתי את מבטי אל הוּ, ורגש פנים בא לי ואמרתי:
"- רציתי לבקש שכל האנשים שנמצאים כאן היום יקבלו חסד הישועה וייכנסו לגן עדן! הם ענו:)
(גברתנו) "- לאחדים, כן!"
(ישו הילד) "- לאחרים, עוד לא.
(קדוש יוסף) "- הם צריכים לתקן את עצמם, לשפר את עצמם! להשתנות בחייהם. ואז נוכל לקחתם כולם לגן עדן".
(מרקוס): (חייך אל הוּ, והוא אמר:
"- תודה רבה." הם חיוכו ואמרו לי שלאחר שהמערה של גברתנו תיבנה, יתרחשו הרבות יותר מרפאות, בהתאם למה שקורה עכשיו. גברתנו אמרה:)
(גברתנו) "- 'השעה' הגיעה!" (ישו הילד) "- תקבלו את גופי ואת דמי!"
(מרקוס): (קדוש יוסף החל להתפלל, והלכתי איתו:)
(קדוש יוסף) "- כבש אֱלֹהִים, שסולח את חטאי העולם, רחם עלינו. כבש אֱלֹהִים, שסולח את חטאי העולם, רחם עלינו.
(מרקוס): (ואחרי כל זה, כשאמרתי: כבש אלוהים, אשר נושא את חטא העולם, רחם עלי.
יוסף הקדוש לא התפלל, אני התפללת לבדי. אז הונחתי בהשראה של תפילה זו אל מריה:
"אמרה קדושה ביותר, לקח את לבי ושים במקוםו את לבך הטהרתי, כדי לקבל את בנך ולשמור עליו, לשמור אותו ואהבתו בי".
ישוע הילד היה עם ליבו מכוסה כל הזמן במהלך ההשתקפות. באותו רגע נראתה לב ישוע הילד בחזהו, והוא החל לשחרר להבות, ומשום כך שמה ידו בלב הוציא את הקודש מאשר יצאו גם להבות רבות; זה היה 'אברסדה' קודש. אז אמר לי ישוע הילד:)
(ישוע הילד) "הנה גופי. הנה דם אשר תקבל עבור יושיעתך ולהתגלות של חוטאים עניים".
(מרקוס) (מרים הקדושה כרעה ופתחה להתפלל את התפילה:)
(מרים הקדושה) "- אלוהי, אני מאמין, אני מכבד, אני מקווה ואוהב אותך. אני מבקש סליחה עבור אלה שאינם מאמינים, לא מכבידים, לא מקווים ולא אוהבים אותך".
מרקוס: (יוסף הקדוש היה כאילו בהשתפכות, צופה באותו קודש. מרים הקדושה עמדה, יוסף הקדוש כרע.
היא הסירה את החגורה שהייתה במותנה, כיפפה אותה, ושמה תחת הקדש שאדונינו היה מחזיק בו. הוא הגיע אל מרכז בריכת מים העין, ואמר לי;)
(ילד ישו) "הנה גופי ודםי. קח אותו, קח אותו! עם אמונה בלבך".
(מרקוס): (אני ענתי, "אמן. ילד ישו שחרר את הקדש, שהפך 'צף' באוויר אלי, וגברתנו הגיעה ללוות את הקדש 'בעקבות', עם החגורה הכפופה רק מתחתיו. אז הוריתי לשוני, והקדש נחת על לשוני. גברתנו המשיכה עם הבד קרוב לסנטרי, כך שאף שבר של גוף הקודש של ישו לא ייפול.
אני רגשתי 'הנוכחות' כה מכריעה עד שהרגשתי כאילו אעלה 'לפיצוץ' באותו הרגע; אני רגשתי אש בתוך, שאין לי מילים להסביר.
כשפתחתי את עיני אחרי מספר דקות, ילד ישו נעלם. אז שאלתי:
"-איפה אדונינו?")
(גברתנו) "-הוא בלבך!(התעכבות) בכל פעם שתקבל אותו בקודש האוכריסטיה, עם אמונה ואהב, 'י' עזוב את כסאו של חסד, ויישב בלבך, ואתה תהייה 'רק'".
(מרקוס): (המלאכים שהיו סביב המשפחה הקודש במהלך ההופעה הגיעו לצידי, הירכו סביבני, והחלו להתפלל בהערצה לישו, ואני גם החלתי להתפלל.
גברתנו וקדוש יוסף הירקו. התפללתי: "אלי, אני מאמין, אני מעריץ. אלוהים שלי, אלוהים שלי, אני אוהב אותך, אני מעריך אתך בתוך הסעודה הקדושה.
אחר כך קם קדוש יוסף וגברתנו מהמעמד ההרכנה, התפצלו ממני והחלו לעלות, עוברים על צלב דוזול, עד שהם נעלמו; אז הקימו גם המלאכים ועברו בדרך זהה להם).
קפלת ההופעות - בשעה 22:30 - הופעתה השנייה של גברתנו
(מרקוס): (גברתנו באה מאוד שמחה, בבגדים זהה להופעה הקודמת. שאלטי מה היא רוצה ממני. היא הזמינה אותי להתפלל אבינו שנשמעת על כוונות כל האנשים הנוכחים ובתיהם. אחר כך היא הזמינה אותי להתפלל אבינו לשם קדושתי האישי. אז אמרה:)
(גברתנו) "- לקח את מדליית השלום שלך והרים אותה, כי אני רוצה לברכך.
(מרקוס): (לקחתי את המדליה, שמתתי בידי, הרימתי לגברתנו, והיא ציירה את סימן הצלב והזמינה אותי ללבש אותה, כי הבטחות מדליית השלום יתגשמו בהכרח, תחילה בחיים שלי, ואז בחייה של כל מי שילבוש אותה באמונה ובהתלהבות, ושאני לא אפריד ממדליית השלום שלי. הובטחתי לגברתנו שאעשה זאת.
כשסיימה לברך, ביקשה ממני לקום, להסתנן על רגליים ולחזק את המדליה כמה שיכולתי, אליה, כך שתוכל `לנשוק אותו. אז חיזקתי את המדליה כמה שיכולתי, היא הורידה עצמה, ואחר-כך `נסקה' את המדליה, ואמרה:)
(גברתנו) "- מדליית זו יצאה מהרחם של רחמי! אני תמיד `חיה'! שם שמדליות אלו נמצאות. והנסים של לבי הבלתי מושחת יהיו רבים, לאלה שילבשו אותה בערצות.
אתה, בני, `צרוח' לכל העולם, גם אם הם לא רוצים לשמוע, `צרוח' שאמדליית השלום שלי היא המתנה הגדולה ביותר של לבי! שאני נותנת לה-20 המאה".
(מרקוס) "- תודה גברת." (אז חזרתי למקומי ואמרתי לו:)
"- אני מודה מאוד על המסר שסיפרו לי אדוני וסט. יוסף היום אחר הצהריים.
אני מבקש חן להיות נאמן למסר הזה וכל האחרים שקיבלתי, ולשרת ואהבתך בכל ימי חיי.
סלח לי על חטאי ופקדוני, והעניק לי את החן לעשות אותך יותר ידוע מאשר עשיתי עד כה, של `אין-ערך' שעשיתי עד כה".
(גבירתנו) "- אתה זוכר כשפגשתי לראשונה. אתה זוכר איך לא הכרת אותי, איך שמעת רק קולי ולא ידעת שהקול היה שלי?
(מרקוס) "- זכורתי.
(גבירתנו) "- אתה זוכר את ההשתלשלות השנייה, כשהציגתי עצמי בפניך, אבל לא ידעת עוד שאני הבתולה מרים?
(מרקוס) "- זכורתי."
(גבירתנו) "- אתה זוכר את הראשונות רדיפות, כשהם רצו אחריך כדי להכות אותך, כשהם רצו לשלוח אותך לבית מרקיעים, כשכולם דיברו עליך לרעה, גם הכמרים שלא האמינו?
(מרקוס) "- זכורתי!
(גבירתנו) "- אתה זוכר כשאנשים לא האמינו, והטילו אבנים על ביתך, ואתה חשבת שאינך יכול לעמוד בכך?
(מרקוס) "- זכורתי הכל, כן גברת".
"אבל בני, לא אמרתי לך אז שאתה תסבול הכל, ושתתגבר על הכל לצדי? (מרקוס) "כן, אני זוכר שהגברת דיברה אלי.
(גבירתנו) "אבל הניסויים שלך היום אינם שונים. אתה תתגבר על כולם, ותסבול אותם כל אחד למעני אהבתי.
לבד, לא יכול לעשות דבר, אבל עם חסדי! אתה יכול לעשות הכל. גם מה שאינך יכול להעלות על דעתך".
(מרקוס) "- תודה רבה על כל 'הכוח' שנתת לי. אם לא הייתי מופיע בפניך, אולי עד כה, כבר היה גורלי חותם".
(גבירתנו) "- הודו לאלוהים שאהב אותך tanto ושלח אותי אליך, כדי להנחית אותך בדרך לקדושה, ולהנהיג את האחרים שבאים כאן לתיקון ושלמות.
קום ואתה בא אלי, כי אני רוצה לתת לך את 'הנשיקה' שאני נותנת לך כל שנה ביום זה".
(מרקוס): (גבירתנו, עם חיסון, עשתה סימן לי להתקרבת. התקרבתי מאוד אליה. היא ירדה מאוד נמוך, כך שישבה 'פנים מול פנים' איתי, אך לא נגעה בקרקע.
באה. אז סגרתי את עיני, ואז הדפסה ארבע 'נשיקות' על מצחי, ועשתה אות של הצלב. הרגשתי שאני תלוי באוויר, לא הרגשתי שהראיתי בעולם הזה עוד. אחר כך הלכה גבירתנו. אז שאלתי:
"- האם אוכל לנשק את רגליך הקדושות?" )
(גבירתנו) "- כן, אתה יכול; אתה יכול לנשוק!"
(מרקוס): (לא ידעתי איך לעשות זאת, כי היא התרחקה מעט. אז עשתה סימן עם ראשה שיכול, בידיים, לקחת את רגליה הקדושות והקרב אותן לשפתי.
כשעשהתי זאת, היא התקרבה 'למלא'. צפיתי ברגליה הקטנות `לבנות' ו`רכות' ונשקתיהן. ראיתי כמו `התחלה', וכאילו הכל שבא לי יצא, ואור, נוכחות, שלום חדש נכנסו.
חזרתי למקומי והשתייך על ברכיים")
(גבירתנו) "- אתה חייב להיות קדוש, וקדוש גדול. וכל מי שפה נמצא גם הם צריכים להיות קדושים, וקדושים גדולים.
אני כאן עבור זה, אני הייתה כאן במשך שנים רבות עבור זאת! זו היא הדבר שאוחז ביחרי: - לקדש נשמות, להעלות אותם לדרגה גבוהה של מושלמות! אני כאן כדי להקים 'בית ספר לקדושים', ואני רוצה לצור קדושים לבני Jesus. זה הסיבה שאני רוצה ממך לעשות מאמץ, ואני גם רוצה מכולם פה, לעשות מאמץ להגיע לקדושה. הופעותי כאן לא תהיו לשווא! אני יצא מהכאן אל השמים עם קדושים גדולים.
(מרקוס): (גבירתנו דיברה לי על הסוד החמישי, שמתייחס רק אלי, חייכה, צפה באנשים הנוכחים, השתיקה את ידהיים על החזה, ופתחה לעלות לשמים, ונעלמה).