אמאנו שלי הייתה לבושה כלולה בלבן, ויש לה כתר עם כוכבים רבים שהסתובבו סביב ראשה
(אמאנו שלי) "- תהלל יהוה ישוע המשיח!"
(מרקוס) "- נברך לעולם!" (לאחר ההוראות האישיות, היא התפלל אבינו שבשמים עבור הנוכחים. אז שאלתיה:)
"- האם אמאנו שלי תחזור היום?"
(אמאנו שלי) "- כן, בשש ושלושים בערב אופיע לך שוב בכנסייה."
(מרקוס) "- האם לאמאנו שלי יש להגיד דבר מיוחד אלינו?"
(אמאנו שלי) "- רוצה שאתם תתפללו היום בחריפות, שצנקל ייעשה בשמחה גדולה, ומעל הכל, שתשקלו את ההודעה שהנחתי לך ואני ישוע ב-7 לחודש שעבר. הודעותי אינן למסור לארגז אלא ללבבות."
(הערה - מרקוס): (אחר כך, אמאנו שלי פרשה את ידיה על הנוכחים והתפלל בשפת אם. בעוד היא מתפללת, עשן יצא מגופה כמין קטרת ועלה לשמים. בסוף התפילה שלה, ירדו מהראשים זיקוקי אור אל הנוכחים, שאני הבינתי להיות ברכותיה)
(אמאנו שלי) "- סיפרו להם שאתם תפללו עליהם כולם, שתברכם ואודה להם על הבאה פה. אף אחד מהם לא יחזור הביתה ריקן, אלא כל אחד יקבל מעט מחסדי."
(מרקוס): (אחר כך, אמאנו שלי, צופה לשמים, הוסיפה:)
(גברתנו) "לכו בשלוֹם אלהים"
(מרקוס): (אז היא ציירה את סימן הצלב על העם, והלכה לאט לעברו)
התגלות בכפלה - בשעה 22:30
(גברתנו) "אני מאוד שמחה לילדיי שהם כאן. תפללו איתי אבינו שנוטר על כוונותיהם."
(מרקוס): (לאחר התפילה, היא תפלה עוד אבינו שנוטר לשלום העולם ואביה דוקסה לכבוד הקדושת השילוש. אז שאלתי אותה:)
"- אמא שמימית, שני צעירים ביקשו ממני לומר לגברת שהם רוצים להתקדש ללבבך הבלתי מלקול."
(גברתנו)"- תאמר להם שאני מקבלת אותם כמתקדשים שלי, ואכן כך אעשה."
(מרקוס)"- האם גברת רוצה לתת לנו הודעה?"
(גברית) "- תאמרו לילדי: - ילדים יקרים, אני עםכם, ואני מבקשת מכם להאמין כאילו אתם רואים אותי!
קחו אותי הביתה בלבבכם. אם תיקחו אותי לביתכם, כל סוג של רע בביתן יברח! איפה שאני נכנסת, הרע חייב לצאת! אם תזמנו אותי, יותר מהר מאוד אכנס לליבבותיכם ואתם.
החג המולד הזה, יהיה לי למצוא בלבבכם את המערה שלי, מערת בית לחם שלי.
ברכתכם בשם האב, הבן והרוח הקדושה.
(מרקוס): (כאן מסתיים החלק הנשמע לכל של ההודעה, שנאמרה על ידי גברתנו דרךי. מה שבא אחר כך הועבר רק אלי)
"ילדי, תגידו לילדיו שלי להתפלל את התפילה יותר. לא הכרתם עד כה את כל הגדולה והכל היופי של התפילה. נעשה מאמץ לתפול בתפילתי יותר וטוב יותר.
באו וקבל את ברכתה."
(מרקוס): (כשגברתנו, בסוף כל הופעה, קוראת לי לקבל את ברכתה, היא עושה זאת בדרך שבה תמיד עשתה מאז תחילת ההופעות, למעט הפעמים הראשונות.
כל יום, בסיום ההפעה, גברתנו מפרישה את ידיה מעל ראשי, ומשקיעה גשם של אבנים קטנות של לוז', בעוד היא מתפללת עלי בשקט כמה רגעים. פניה מאוד רכות, מאוד אםיות, ואני לא יכול לתאר מה שאני מרגיש.
זו קורה גם בהפעות ביום השביעי, כאשר היא באה יחד עם אדוני, שבאותן רגעי הוא צופה בנו בעדינות ומתיקות קיצונית. זה כאילו נראה לו עונג גדול לראותה כך, בטובתו.
בברכה לאנשים הנוכחים, גברתנו בורכת בדרך כלל את הנוכחים עם ידיים פרושות, עושה או מציינת את סימן הצלב באהבה עצומה ואהבה, ואז נעה אטה, עליה שוב אל השמים, כמו שקרה בסוף ההופעה הזו.
פעמים, סימן הצלב מתפרק לרבים אבני חול או זרמי אור שנופלים על הנוכחים. פעמים אחרות, כאשר גברתנו עולה, היא משאירה אחרייה לב אדום גדול, דוהר בדפיקות אור, מסמל את אהבתה לכל.
בפעמים אחרות, היא לוקחת דרך שונה לחלוטין, דרך חדשה לגמרי, לפי כוונת גברתנו. זה לא עוקב אחרי תבנית קשיחה, אלא ספונטנית וטבעית, כמו התנועות הרגילות של אדם חי. עם זאת, הדרכים שאני דיווחת כאן היו, כך לומר, הכי שגרתיות, אולי האהבה שלה)