שלישי, 21 במאי 2003

ברוב הפעמים האחרונות הייתי עם חזון זהה. נזירה לבושה באפור מחקה את פני אדוננו הסובל. היא לוקחת את הבד שמשתמשת בו לחיקוי פניו ומדליקה אותו, מה שהופך את דמו הקדוש לכיסוי כדור הארץ. גיליתי שהנזירה זו קדושה מרגרט מריה אלקווק. היום היא באה להסביר את החיזיון. היא אומרת:

"תהללה לישו. המשמעות העמוקה של חזון זה היא כדלקמן. אדוננו ישו סובל היום כמו שסבל בגולגותא על חטאי כל האנושות. זו הקרבה של המיסה הקדושה בכל העולם שהמניעה את יד הצדק שלו. בזכות גופו ודםיו הקדושים הנערכים על מזבחי העולם, המאזן בין טוב לרע נשמר במצב לא יציב. אם יותר אנשים לא יפנו מרעה וייבחרו בטוב - ואכן, אם יותר ישכילו את לבו הקדש ביותר שלו - יד הצדק תחיל להוריד. אז כל מה שראוי יהיה רע עוד יותר, והצעירים יחיו בלב הכנסייה של מרים."

"הקריבו את המיסות לכפרת העולם."