יום ראשון, 2 ביוני 2013
יום ראשון השני אחרי שבועות.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית של פיוס החמישי בחדר חולה בגטינגן דרך כלי ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש, אמין. כבר במהלך תפילת התריסר של העמידה ללא דופי ראיתי שהמ�לאכים נכנסו בצבור לחדר החולה מהכנסייה הביתית. הם נכנסו ויוצאו וצרו סביב המזבח הקורבן וסביב הסעודה הנברכה. צפים ומסתפרים, הם העריצו את קודש הקדשים. במהלך המיסה הקדושה של הקרב רגשתי שהקדשה התנועעה מהכנסייה הביתית לחדר זה - הקדשה של מיסת הקורבן הקדוש.
האב השמימי ידבר: אני, האב השמימי, מדבר שוב היום דרך כליי הרצון, הכניעה והענווה ובתי אן, שהיא כליל ברצוני ומדברת רק מילים שהן ממני.
יהודעי האהובים הקרובים והרחוקים, יהודי המאמינים שלי, צאנכם הקטנים שלי, ילדי אביכם, כלכם תהיו לי. אהבה תתפוס אתכם, כי האהבה האלוהית היא הדבר החשוב ביותר בחייכם. הרגשתם שהמיסה הקדושה חייבת להיות המרכז לחייכם ומשם זורמים נהרות של חסדים אל לבבות הנפשות הכוהניות והם מזמינים קדשה כי הם מותרים לקבל את הסעודה הנברכה? הם מתאחדים עם ישו המשיח, ארוסיהם, בהשתנות. שם הוא משנה עצמו בידיהן. האם זה לא הקדושה הגדולה ביותר לכל בני הכוהנים שלי? מדוע עוד תמהרו היום אם לבצע את סעודת הקורבן הזאת? מדוע אינכם מוכנים לעשות זאת לאחר כל אזהרות אלה שאני נתתי לכם דרך ההודעות? שוב ושוב אני כואב אחריך להתחרט, לסגת מהכנסייה המודרניסטית.
אהבת אלוהים מלאה אותך במלוא המידה. מה היא אהבה אלוהית? אהבה אלוהית עולה על הכל. באהבה האלוהית יכולתי לעשות כל דבר שאלוהי האב חשב בתוכניותיו. לא יהא לי מעולם מדהים, כי אני עושה זאת מאהבות. קורבנות נדרשים, בני הכוהנים והמאמינים היקרים שלי! כקורבן אתם חייבים לקבל הפרדה זו. לעיתים קרובות לא תוכל להבין זאת. למה צריך לי לצאת מכנסייתי, בה היה לי בית כל חייה? כן, זה מר, מאמיני היקריים, שאתם חייבים לעזוב אותן. אבל זה הכרחי. ישו המשיח, בני, כבר לא נמצא באותם דוכנים, אף על פי שאני רציתי זאת. הסקרליגים הרבים של בני הכוהנים קדמו לכך. הייתי חייב להוציא את בני מאותן דוכנים כי הוא נבזה. לקחתי את הקודש הקודשים, בני, אלי ואתם נשאתי אותו למזבחות הזבח, לדוכנים האלה שבה קורבן הקדוש לפי פיוס החמישי מתקיים - בכל קדושה.
בני הכהנים שלי, יצאו ממעוניכם, מהמקומות הסתר שבהם אתם רוצים לחגוג באסור את הקרבן הקדוש, כי אתם מרדופים, כי אתם נבזויים וכי אולי יתלצחו עליכם. האם זה קשה מדי לכם, הזה קרבנכם? הלוא בחרתי בכם? הלוא קראתי אליכם להיות כהנים לקדושתי, הכנסייה הקתולית והאפוסטלית שלי? לא הייתם מוכנים לומר כן אז? אתם נתנו לי את זה "כן". עכשיו כשאתם מורידים את בגדי הכהונה, אומרים לכך ההקדשה: "לא אבוי, האב, זה קשה מדי, בלתי נוח מדי לעקוב אחריך. ואיך אוכל להעיד עליך באמת? לא יתלצחו עלי עם לעג כשאני היחידי שמחדש את בגדי הכהן?" - כפי שהכוהן הקדוש שלי עושה כאן בכנסייה הביתית במשך שנים. מה קורה אז, אהובי? האם אתם באמת מרדפים? ניסו זאת כיצד זה יכול להיות? לא ראיתם עם בנו הכהן שלי בגטינגן? הורדף, נידון, התלצח עליו? לא! שוב ושוב לבש את הקסוקה. אנשים היו מפתיעים ונכנסו אליו וראו בו כבוד, כי האל יקר דוגר בנפשו שלהם. הם הבינו זאת. "זה משליח אלהים שאנו חייבים להעניק לו הכבוד, שכן זה לא עוד כאן. זה אינה נראה יותר." הוא היה מאוד מיוחד. ועד היום לובש את הבגדים ולא יוריד אותם גם כן, כי החליט לעדות על האל היקר והטריניטי ולעולם לא לסטות מצדו שלו. להכריז על אהבתו הפכה לדרכו להציל נשמות. העד הוא מטרתו. למען זה בחרו בו. הוא לא מפסיק בכך.
האם לא תוכל לעשות את אותו הדבר, בני האהובים שלי כהנים? הלא הוסברת לכם היום אהבה, האהבה הגדולה? לא שנאה, אחי האהובים ושלכם בני הכוהנים, אלא אהבה ואהבה עוד יותר. כאשר יש באתך אהבה, אז תוכל למלא הכל לפי התוכנית והרצון שלי. אתם לעולם לא תשכחו אז. מה מניע אותך אז, כשאתה הולך בדרכי? האהבה, ההתלהבות, ההתלהבות לאלהים השלישות. וזה חייב להיות באתכם בעתיד.
אני רוצה לקרוא לכוהני העולם שלי להציל אותם. אני רוצה לשחרר אותם ממעגל הרע, מהמדרון, שם שטן משל ומשמיע את רצונו, אותו הם מכירים ולא לי.
בני האמונים שלי, היכולת למדוד מה זה אומר לי היום להציל כהן אחד? עזרו לי! תהיו לצידי, כי גם אתם מוזמנים למסיבת החתונה הנצחית!
כשהם - הכוהני שלי - הוזמנו על ידיי לארוחת הקורבן, לכל אחד היה סיבה שונה, סיבה אחר סיבה: "אני לא יכול לחגוג את ארוחת הקורבן הטרידנטינית הקדושה הזאת. למה? "כיוון שאיני יודע לטינית." האם לא תוכל ללמוד זאת? הלוא למדתם אותה? האם אינכם תלמידים, כפי שאומרים, מוכשרים לחלוטין? ואז מה בא אחר כך? אז הבער מגיע ומנסה להסיט אתכם מארוחת הקורבן הזאת.
פעם, בני הכהנים האהובים שלי, שכבר חגו את ארוחת הקורבן הזו בקדושה מלאה, פעם זה היה תוכן כוהניהם. ואתה? מה אומרים אתם, כהנים בדימוס? האם אומרים היום כן מלא לארוחת קורבנות זו האמיתית או רוצים להמשיך לקבל התחלפות שהוגשו לכם כדי שתישארו בכנסייה המודרניסטית של הנפה שלכם? עשוי להיות שתתפוסו על ידי תום לבבך, על ידי ייחודי. אבל מי מעליכם? כאשר אתם ממלאים את רצוני, אזי תקבלו כוח אלוהי ולא כוח אנושי ישלט. לכן אני מבקש ממך, חגוגו ארוחת הקורבן לפי פיוס החמישי, שזכה להכרה!
וא הרועה העליון? הוא באמת שלי? הוא חי את האמת שלי, זה הנביא השקר חדש שנבחר? לא! אף על פי שהוא דוחה ארוחת הקורבן. הוא יתרמיל אותכם, אהובי. תום לב יהיה לו. מופע יעשה עמכם. תחשבו: "מה רועה ראשי גדול ישב שם על כסאו. אין זה יכול להיות שאין זאת האמת," תשאלו את עצמך. "האם ההודעות מהשמים, אולי אינן נכונות?" האני, אב השמיים, אזי שקרן? תוכלו אי פעם להאשים אותי בשקרים? לא! ההדיעות הן האמת המלאה, רק אתם לא מאמינים. רוצים להתנתק ממני, אבל אנכי חושק בכם.
אני קורא שוב ושוב לנשמות הכופרות אשר כופרות על חטאי הקדושים הרבים של שני רועים העליונים והבישופים, הקרדינלים וכוהני הדת. הכל הוא בלבול, סדום וגמורה ואף יותר גרוע מכך. היה צריך לבנות כנסייה קדושה. הכנסייה הקדושה שלי, אשר זרמה ממחלת הצלע שלי, אינה קיימת עוד. היא נהרסה ונופלה על האפר. זה כל מה שיש לה. ורבים נכנסים לשם ומאמינים שהם חייבים לעשות זאת. "אין לנו דבר אחר אלא הכנסייה הזו. אנחנו צריכים לעשות את מה שאבינו השמים לא רוצה מאתנו, אחרת אנחנו כבר איננו קתולים. האם עלי ללכת אחרי אדם כשהנפש שלו בחטא חמור והוא מראה זאת? האם יש לישמע לו כאשר הוא הרוע העליון ומייצג את הכנסייה הקתולית העולמית? האם צריך לאמר כן או להכיר בכך בפני אבינו השמים? "כן, אבי, אנכי שייכתי לך. לבי דופק למענך וכל מה שטמא בזה המודרניות, אני דוחה אותו. לעולם לא אדחה אותך, אף אם תבקש ממני את הקורבנות הגדולים ביותר. זה מה שכל כהן אמיתי היום צריך להכיר בו.
אהבתו חייבת לזרוע מעיניו כך שתידבקו, אתם מאמיני, ותוכל לעשות דבר אחר אלא לחיות ולעדות על האמת כדי שגם האחר יודע מה אתה מאמין בו, לא בסתר אלא בפומבי ובערלה. השקר לא יעביר אותך מפחד בני אדם. פחד האלוהים חייב להיות ראשון אצלכם. הלחם את המלחמה של חייה עבור זה, כי זה שווה לי, אבינו השמים בטריניטי, לקחת על עצמי את המאבק עם אםיכם השמייםית, אשר מבקשת אותך, ילדיי האהובים, ילדיה האהובים של מרים.
אמרת גבירתנו: אני לקוחך בידי. האם אתה רוצה שאשכיל אותך אל האב, לאבי הרחמן, האוהב והנערי? אני מביאה אותך לשם. רק שם תמצאי בטחון. בליבי, הלב הטהרתי, גרה השלישות הקדושה ואני רוצה לתת לך את זה. לבי ולב בני מושכים יחדיו ולבינו האוהבים רוצים למשוך אותך אלינו. זאת מטרתנו והאהבה האלוהית שלנו, ובאהבה זו אני ברכה עליך היום, מאהבת אותך, מגנת אותך, מנחלת אותך ומבטיחה שתתקבל את החיים הנצחים. כך אברכך בשלישות הקדושה, בשם האב, הבן והרוח הקודש. אמן. האהבה תשרוד הכל, כי האהבה נמשכת לנצח. אמן.