יום רביעי, 2 בפברואר 2011

חַג הַמָּאוֹרוֹת.

אִמָּה שֶׁל הָאֱלוֹהִים, אַבִּי הַשָּׁמַיִם וְיֵשׁוּעַ מָשִׁיחַ דֹּבְרִים אַחֲרֵי תְפִלַּת הַקֹּדֶשׁ הַטְרוֹידֱנִית וְהָעֳבוֹדָה בַּכְּנֵסִיָּה הַבַּיִתִּית שֶׁל גוֹטינגן, דְּרֻךְ כְּלי וּבִתוֹ אַנְע.

בְּשֵׁם האָב וְהַבֶּן וְרוּחַ הקֹדֶשׁ אָמֵן. בְּעֵת הַקְדשַׁת הַנֵּרוֹת, נִגְלוּ הַנֵּרוֹת בְּזֶהַב וְאֵשׁ הָיְתָה כְפולָה. מִזְבֵּחַ הַקָרְבָן וּמִזְבֵּחַ מרים נִטְבְּלוּ בְּזָהָב, וְגַם אִמָּא שֶׁל הָאֱלוֹהִים נִרְאוּת בְּהוֹד זָהָב. כְּסוּתוֹתָהּ הָיָה מַכְסוּית בְּכוֹכְבוֹת זָהָב. אַטְרָהּ נִגְלָה בְּאוֹר גָּדוֹל מְאֹד. הַמַּלְאָכִים צוֹפְפוּ סְביב לְמִזְבֵּחַ מרים.

גַם היום תְּדַבֵּר אֱמוֹתָי בְּיוֹם חַגוֹ: אֲנִי, אִמָּכֶם הַקְרוֹבוֹת שֶׁל הָאֱלוֹהִים, דוֹבֵרֶת בְּיוֹם זֶה, חַג הַמָּאוֹרוֹת כִּכְנוּתוֹ, דְּרֻךְ כְּלי וּבִיתוֹ אַנְע. הִיא מְלֵאָה בְּרצוֹן האָב שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְאוֹתִיהָ נִגְזָרוּ מִן הַשָּׁמַיִם. אֵין בָהּ דָבָר מִלְפִּיהָ.

יְלָדַי הַקְרוֹבים שֶׁלי מרים, מִמֶּנִּי וּמֵרָחוֹק, היום אֲחַזֵּר לָכֶם פִּתְגָמוֹת הַשָּׁמַיִם. בִּיאוֹתִי יֵשׁוּעַ מָשִׁיחַ, הָאוֹר, לַהֵיכָל. לא שְׂמרְתוֹ לִי כְּחֶזְקָתִי, אֲבָל נָתַנְתִּיו לָאָב וְלוֹכֶם, שֶׁתִּשְׁתַּחוּ לוֹ. הַיֵּלֶד זֶה תִּשְׁתַּחֲוווּ לָמוֹ גַם היום. עִמּוֹ סוֹף מוֹעֵד חַנֻכָּה. אַתֶּם, יְלָדַי הַקְרוֹבים שֶׁלי מרים, תִּהְיוּ אוֹר, אוֹר לָעוֹלָם, כִּי הָעוֹלָם חוֹשֵךְ.

ישו המשיח: ילדי אהבתי, עתה אנכי ישוע המשיח, בן אם האלוהים מרים, מדבר. חשיכה נכנסה אל הכנסיות, חשיכה. נתתי לכל הנשמות את נשמתי האלהית, כלומר החיים האלוהיים. הנשמות אשר רציתי להיכנס אליהן היום הן מתות. הן אינן חייו עוד. למה, ילדי אהבתי? כי אין מקבלים יותר את לחם החיים. בכנסיותיהם בתא הכסף הוא ריק. אביא השמים היה צריך לקחת אותי מהארכונים של כנסיות המודרניסטים. למה? כי אינני נזכר שם עוד. כן, אין מאמינים בי יותר, באלוהים העליון בתרי"ג.

עתה אומרת גברתנו שוב: לכן ילדי מרי האהובים שלי, תקוממו להיות אור ולהיריק, כי ביכם חיים נצחיים. קיבלתם את המנא, לחם החיים. זה הוא אהבת בני. היא זרמה אל לבבכם. את אהבתו האלוהית הוא נתן לכם המאמינים בתרי"ג. התפללו עבור אלה שאינם מאמינים אשר דוחים את המנא, אשר אינם מאמינים עוד בבני ישוע המשיח.

מה זה אמונה להם? הם אומרים "מה שאיני רואה לא יכולתי למאן בו. חייב להיות לי לקחת אותו עם מוחי המודע ולהבחין בו, אחרת אין ניסים לי".

הילדים האלה של הארץ, הילדי העולם, ניתקו את האלוהות ממנם. הם הפרדו עצמם מהאל. יכולת להבין זאת, ילדיהם האהובים של מרים? לא! זה חטא כבד כל כך שאינך יכולה להבינה. האלוהות חשובה מאוד, אם תהאמינו באלוהות בתריסגון. הריבונות של אלוהים בלבכם ומידת היא נותנת לך חיים חדשים. הלהבות הקטנות האלה פנימה מתהפכות לאש אש האהבה. הן מזהירות, מאירות את לביכם והן מזריקות אור לעולם, לעולם החושך.

כמה עצוב היום ל אביך השמימי שאי אפשר לו להדליק את הלהבות האלה באנשי אמונת המודרניות. כמה הוא חיכה ללבם. כמה פעמים הוא הזהיר אותם: "שובת! שבו לאסופת הקורבן הקדושה של בני. למה אינכם באים, ילדי הרשות האהובים שלי, לשולחני הקרבנות? מה אתם מחכים לזה? רוצים להבין אלוהים הגדול הזה שמחזיק בידיו את כל הבריאה? הכל קיים. הוא יצר אותך מאהבה. הוא נשף אהבה בלבך. האם חזרתם לו באהבה? לא!"

אב השמימי אומר: הפכתם לאנשים חסרי אמונה, לכהונת חסרים אמונה, בהם שמתי את כל ביטחוני. איפה קראתכם? איפה הוא, ילדי הקדושה שלי, משלחתי? איפה אתם? האם לא הבטיחתי לי להעריץ אותי באוכריסטיה הקודש, האל היחיד והאמיתי. בידייכם רציתי לשנות את קטע הלחם הזה לגופו הקדוש שלי ו לדמי יקרי שלי. אז מה היו מחכים לזה? אין עוד דבר קורה, ילדי האהבה שלי. אינו מר זה לאביך השמימי בתריסגון?

שוב ושוב אני מדבר לאימהי האהובה ביניהם. ידעתי, יקרי לי, אך אין ביכולתי לעשות דבר אחר, כי אנוכי כה עצוב, ומרירות גדולה מאוד היא בי עד שלא יכולת לנשום. אימהי האהובה תומכת בי כי היא מאמינה בכל דבר. מהתחלה, היא הסכימה לסבול עם בני למען כל האנושות. ראו את דמעתה, כיצד עליה לבכות דמעות מרירות עבור הכנסייה הזו כאם של הכנסייה הזאת שנהרסה ברגליכם. כמה פעמים קראה אליך, יקרי לכהנים: "שובו! בני מחכה לכם!" האם ענתתם לקריאה זו? לא! עוד יותר מכך, גידפתם אותו, השמיצתם אותו, ביזיתם אותו. הפכתם להיות אנשי העולם הזה. אינה זאת מרירה לי? כבר זמן רב שפשטתם את בגדי הכהנות שלכם. כך פשטתם את האלוהים השלישי. אמרתם, "איני צריך אותו בחיי. יכולתי לדאוג לעצמי. אין לי צורך באלוהים. לא קיים דבר כזה עבורי. אם הוא אינו נראה, ואני אינה יכולה להכיר ולחשוב עליו, אז אין אלוהים עבורי ולא נסים אלוהיים גם כן. נסים הם מעבר לטבע. אתם אינכם מאמינים בזה, יקרי בני הכהנים. לא! יותר לא היום. היום הכל מת ביכולתכם.

מרירות מכאיבה אותי כמו בהר הזיתים. כך דמעותי הופכות לדמעות של דם ואני חייב לבנות את הכנסייה הזו מחדש בבני ישוע המשיח. שערי גיהנום לא יגברו עליהם. גם אם השטן תופס אתכם, כנסייתי היחידה, הקתולית והאפוסטלית, לעולם לא תחרוב. אני בונה אותם בכל הכבוד וכל הכבוד.

עכשיו אמרה גברתנו: ילדי מריה האהובים שלי, אשר אוכל לקחת אל האב, רק הם מאמינים. הם מאמינים עמוקות ובעקשות בטריניטי והלכו אחרי בני ישו המשיח בהסגרה מלאה. הם לא שואלים למה. לא, הם הולכים בדרכו הקשה ללא שאלה מה אני מקבל בתמורה. לא! הם מאמינים בחיים נצחיים ומתגוררים לחיים נצחיים. הם מחוזקים בבני דרך בשר קדוש דמו שלו. זה מזונם היומי, אותו הם מקבלים בטקס הקורבן הקדוש, אותו הם חוגגים כל יום.

כוח נמצא בהם. אתה יכול להעריץ אותם, אוהבי הסמכות שלי, ילדי מריה האלהובים שלי, אשר אספתי סביבי ואשר אקרא להם גם בעתיד, כי הם שייכים לי. אני מביא אותם כולם לאבי השמים. הם שייכים לו. אהבת האלוהות חובקת את לבביהם. הם מרגישים בטוחים. הם חיים בעולם, אך אינם מן העולם. הם דוחים תענוגות עולמיות. הקרב הרוחני נמצא בתוכם. זה, שהם נלחמים איתי, אם האמא הקדושה של האלוהים, בקרב שמגיע לניצחון.

האב השמיימי אמר: הנצחון מובטחת לך, יקירי. אני ממשיך לקרוא לכם למלחמה. אל תפסיקו! שטן חכם ומתגאה להביא את כל אחד למצולת. אך בני ישו המשיח אוהבת ילדיו מאוד, והוא מחזק אותם בכוח האלוהות שלו. אין דבר יקרש עליהם לעולם לנטוש את הדרך האבנית הזאת. הם יעברו ויעבורו, מה שיגרום. הם מרגישים דחייה הרבה פעמים, אך הם יודעים שאני נדחה בהם, האלוהות הטריניטארי.

עכשיו אומרת גברתנו: ילדיי האהובים של מרים, בני והאב השמימי - שוב ושוב אתם מפריעים לי, לאמא השמימה, כי אתם רגילים לחוש ככה מרירות בתוככם שאני רוצה לבכות על נשמות אלה שנופלות לתוך התהום הנצחית.

אני, אמה של הכנסייה, קוראת אליה שוב ושוב, כי אוהבת את הקלרוס. הייתי אחריו - מתפלל ומתבקש. רצה להביא לו האור, האור האלוהי, אך הם השאירו אותי בדלת כי דחו את בני ישוע המשיח בי. חזקים כפי שהרגישו, אמרו: "לא צריכים הודעות מהשמים. הסופרנצ'רל לא קיים עבורנו." איך הייתי חייבת לבכות אז כאם, כאמא השמימה, שהביאה את בנה אל המקדש - היום ביום הזה. וקדוש סימיאון נשא את ישוע הקטן למעלה אל האב ואמר: "עכשיו אני יכול בסוף למת לשרות שלום, כי ראיתי אותו, הילד האלוהי."

אתם, ילדיי האהובים, צפו בישוע הקטן הזה שמחייך אליכם, שרוצה למשוך אתכם אל ליבו, ללבו האוהב, שרוצה לתת לכם מתנות ומבקש להעניק לכם מתנות, כל יום מחדש.

התפללו לשינוי של העולם כולו והכנסייה כולה. יותר ויותר אנשים הופכים לאנשי עולם והוא בחרו בתהום הנצחית, באש הנצחית, כי זה לעולם אינו נגמר. ליפול לתוך התהום לנצח משמעותו שלא תורשו עוד להבחין בגדולה של אלוהים, הבן היחיד בטריניטי. לא להיות מורשים להשתתף בחתונה, כמו שאתם, ילדיי של מרים, מורשים לעשות זאת. השמים ניתנים לכם. אני משכה אתכם היום ביומו של חגי במיוחד אל ליבי האימה, כי הוא דופק עבורכם, ילדיי של מרים. אנחנו שמחים שהאתם כאן, שכמיהתם לי, לאמא השמימה, דרך הדרך היציבה שלכם למעלה ודרך אומץכם ואהבתכם, שאתה רואים לי כאימכם, כאמה השמימה.

אני מודה לך ביום הזה. תתירו לראות את האור הנצחי יום אחד בכבוד. עכשיו צא ולקח עםיך את אור לבך אל העולם החושך, כי אתה תשלח ואמונתו ידועים יהיה.

עדר קטן אהוב, עדר קטן אהוב, ברכתי אותכם כעת בטריניטי, אב של הבן ורוח הקודש. אמין. חיי באהבה, כי האהבה היא הגדולה ביותר! תזוננה את לבכם שהם מוכנים לקבל את האהבה הזו. אמין.