יום ראשון, 2 במאי 2010
הודעה מאריאל הקדושה
יילדי היקרים שלי, אני באת מהשמים שוב כדי לתת לכם את השלום שלי. אני פונה לכל אחד מיתרי ילדים, לכל אחד מיתרי ילדים, אל לבי, קורא להם שנית לשמוע את צעקות האימה שלי ולהתמסר לי לחלוטין.
באו אלי, בני. אתה שנצלת בדם בני יישוא על הצלב, עם כאבי ודמעות דמים שלי. אתה שאהבתי tanto. אתה שנאהבת בידי האדון. אתה שנאהב ונחמד לי לפני כל המאות. אתה שיקר ממני יותר מפנינים, מיהלומים ואסמרגדים. אתה שמתך נשמה נוצרה בצלם ודמותו של אלוהים.
באו, באו, בני, לא תאחר עוד! כל אימי השמים, שהמתינה לך כאן כמעט עשרים שנה בהראות יקאראי כדי למלא אותך בחסד אלוהי, למלא אתכם באהבה של האדון, לשוטף את נשמתך בגלי וזרמי מתנות הרוח הקודש.
באו אלי, אתם שסירבתם לקריאתי, אתם שנמלטת ממני. אתה, אתה שהפנת את גבך עלי. לא תישן על חטאיך, לא תיפול על עורפך וקשיות ליבך, כי אם יקרה זאת כל דברים אבודים לנצח עבורכם.
הסתובבו אלי לפני שיאיר הלילה. חזרו אלי לפני שהחושך יגיע, לפני שאני איסור את הדלת ואתה תעמוד נוהג ובכה בחוץ, שם זאבים רעים מתנודדים באפלה ובאפלה כדי לבלוע טרף שלהם.
באו, נכנסו. נכנסו לביתי, נכנסו לחדרי, נכנסו למקלטי לפני שיאיר הלילה, לפני שהזמן יעבור עבורך.
ראה בני, כי היום כבר נולד, הלילה קרב, ובעוד רגע אלה שלא נכנסו דרך דלתות ביתי יישארו בחוץ לזעם זאבי הלילה.
באו, באו בזמן! באו בעוד אני משאיר את הדלת פתוחה לך. אל תתמהמה עוד יותר, היכר היום, היכר עכשיו לחזור לזרועותי.
אני, אםכם, מחכה לכם בזרועות פנויות, אקבל אתכם בלב פתוח ואינני אשפוט אותך, כי לא באתי לשפט אף אחד, אלא לקרא לכל התשובה, כל להצלה. אם תבאו אלי, אעיר את בגדיך הנקרעים, הטמאים, הריחניים, בגד חטאיכם, בגד קשריו הארציים, בגד סכולתכם ומצוקותיכם. ואני נתן לכם בגד חדש של חסד, יפה, טהור, זוהר כמו שלג ומכוסה באבני החן של חנינותי, מתנותי ומידותי הטובות.
באו אלי בני ואני אעשה אתכם לטעם הארוחת אהבת אדוני, אנחיל לכם ליטוף במנות ברכת העליון ואשגיע אתכם יותר ויותר בשמחה, בחיים, בחסד בעיני המלך הגדול של השמים.
בוא אתה בני שמזכיר מדבר, נחל יבש, באר ללא מים, מעיין ירוק, שאין לך עוד חסד האלוהים, שאין לך עוד החיים הקדושים של החן, שאין לך עוד אהבת אלוהית, שאין לך עוד תקשורת בחסדי האל. בוא ואם תתן את עצמך לחלוטין לי, אשנה אותך ממדבר קר ויבש ללא אהבה לגן יפה פרחוני ריחני שבו זורמים מעיינות מים טהורים ומחזקים, מימי האהבה, החסד, הקדש והרגוע.
בוא אלי בני ואמהפך ממצוק של קרח לאתון אמיתי בוער באהבה. בוא כי רוצה להסיר מכם את כל הכתמים שהשטן יצר בך, רוצה לרפא ולסגור בכל הפצעים שפתח השטן בנשמתך בחטא, ורוצה להשנה אותך ממתווך לדמות יפה, מאירה ומשלימה של היופי עצמו של האדון.
בואי כבשתי הקטנת, רועתיך אמא קוראת לך!
בוא כי רוצה להסיר מכם את כל הפצעים, את כל הכידונים, לרפא אותך, לחזק אותך שוב כך שתהפוך לכבשה בריאה ויפה, שאיתה אמשיך לקרוא כבשים טועים ואליהם לאסוף אלי בדרך הקדושה והאהבה לגדר בטוח שלי.
בוא בני שאתה תועה בעולם יתום, ללא אם. בוא אני קורא לך לשעון על לבי, להרגיש את הפעימות שלו ולקבל בך את ההשתקפויות של טהרתי הנקי עצמי.
בוא שאני רוצה לכסוך בחלוקתי, אני רוצה להפך אותך לאריג שושן, אריג ורדים ניחוח יותר כדי לשכון לרגלי כסא אדוני ושם לגדלת אותך לנצח למען כבודו הגדול של הקודש הנעלה.
בןִי ממשיך להתפלל תפילת השושנים. דרך התפילה הזאת אני מפנה אותך לגן פרחים יפה ויקרה מאוד. אני גורם לכחולים של ענוה, הגבינות של ציות, הוורדים של אהבה, הסתיוות והמרטיריום, אני גורם לפריחה בך את הפטוניה של התפילה האמיתית ורחמני אלי, אני גורם לכל הערמון של הטהרה, השושנים של טוב, וכל סוגים של פרחים רוחניים לפרח בך, כך שבנִי האלוהי ישו המשיח ינוח, יצטער וישמח.
בוא בני, קח את תפילת השושנים שלי
כל פעם שאתה לוקח אותה בידך, אני לקוח ואת ידיך בשלי אנכי מציע לאדון התפילה הזו החזקה מאוד למען ישועתך וטוב כל האנושות.
אל תספק בנִי שלי, לכל סיפור בתפילת השושנים אני מאסר הרבה שדים שנודדים בעולם, אני משחרר נפשות רבות שהיו תחת השפעתם, ואז אני מחזר את הנפשות האלה לבנִי ישו, לחסדו המושיע:
מלך. תפילות. תפילה.
השטן פוחד מאלו שמתפללים בתפילת השושנים שלי, כי לנפשות אלה אני נותנת את חסדי, אני נותנת את כוחי, אני נותנת את תכונותי.
לכל אחד בזמן הזה אנוכי מברכת בסבילות".
(מרקוס): "עד הראיה, גברתי"