יום ראשון, 1 בנובמבר 2009
יום כל הקדושים של אלוהים
הודעה של קדושה ורוניקה ג'וליאני
מרקוס, אני וורוניקה ג'וליאני, שפחת האל ושרת מרים הבתולה.
נשמתי תמיד נצתה באש הטהורה והעז ביותר של אהבה לאדוני ולאמו שלו, עוד בזמן שהייתי חייה כאן על הארץ. אהבתי הייתה כה חזקה עד שזכתתי לחסד לקבל בגופי את הסטיגמטות של סבלו של אדוננו ישו המשיח. בחסד האל, באיחוד העל-טבעי של נשמתי עם ליבו, עם רצונו וברכתו האלהית, הפכתי לאחרת כריסטוס, לכריסטוס הצלב. הפכתי לדמות מושלמת של גברת התאבויות עם לב שנפצע על ידי חיצים של כאב. בנשמי אש האהבה הטהורה והעל-טבעית ששרפה אותי הייתה כזו שאינני יכולה לעצור את עצמי בכל רגע הזה בכבשן זה של אהבה, ללא הפסקת נתינת עצמי לאדוני, או צריכתי כמו שעווה בחום האש על מזבח אב האלוהים. כאשר הנפש מלאה, היא נשלטת באהבה כזו, דומה לזאת שיש לי, גם היא אינה יודעת לחיות אלא בצריכה עצמית בתאוות לאהב את אדוני עוד יותר, וזה התאוות שהצריך אותה, הוא גורם לה למצוא מנוחה בשום דבר אחר מחוץ לבן זוגה. לכן, הנפש שאוהבת את אדוני ואמו שלו בכל לביה אינה מוצאת מנוחה, ניחומים, שמחה, או סיפוק מלא בשום דבר חוץ מהם, באהבה כלשהי חוץ מאהבתם. לכן, הנפש שנצתה באש האהבה האלוהית אין לה מנוחה אחרת מלבד לב ישו, אלא פצעיו, רצונו היקרי, אלא ליבו הבלתי נטול ערמים של מרים והלב המלא אהבת הקדוש יוסף עם צרותיו.
הנפש שאוהבת כך, לא מוצאת שלום בכל מקום אלא בזרועותיו, בחיקו, של אדוניה האהוב, אדוני ישו המשיח. הנפש חושקת בו, הנפש חושקת בו ולא קיימת עבורה מלאכה גדולה, כואבת או קשה דייה כדי לעצור את החיפוש אחר אהבתה, אחרי אדוניה, באישון לידעו, למצאו, לחבקו, להתאחד עמו לנצח עם קשרים של אש טהרה, אש של אהבה טהורה. ואף אם הנפש צריכה לחפוש עד סופי הארץ אחר אדוניה, היא חושקת בו, לא מנוחה לה, ובעת שמצאה אותו אז הנפש משתגעת, הנפש משתגעת, הנפש מסתיימת בסוף בשלווה של רכושה הטובה שאותה היא ככה מחפשת, של הטוב העליון שכך חושק בו לבה. לכן הנפש נהנית כאשר פוגשת את אהובתה, ואחרת לא תאהב עוד, ולא תחפוץ בחוצה ממנה. אלא זאת, ובעל כל מה שעושה היא טובעת החותם הייחודי ביותר של זו האהבה, חותם נצחי זה של האהבה, שאין מוחק אותו זמן, כאב, סבל, או אף רוחות גיהנומיות, או יצור כליון. כי כמו שכתב השליח: "האהבה חזקה כמות". כן עוצמתה גדולה עד שכאשר היא טובעת בנפש, אין דבר יכול לעצור אותה עוד, ואין דבר יכול לגרום לה להפסיק, ובעל כל מה שעושה היא טובעת ערך נצחי. לכן בכל מה שנעשה על ידי הנפש שאוהבת את הטוב העליון, שמאהבת את האדון בלבו כולו, בכל דבר שהוא עושה, רואה, מרגיש, מטעם חותם זה, סימן אמת האהבה. אהבה אמיתית. אהבה שאותה הקדושים, אשר אנחנו, הנברכים, רצינו מעל לכל דבר, מחפשים מעל לכל דבר, ומייצרים הכל כדי לרכושה. אהבת אלוהים, אהבה נצחת ונפרדת. מאוד בלתי מודד. (הערה: קדושה ורוניקה דיברה כאילו חשבה בקול רם או דיבר לעצמה) מאוד בלתי השוואתית שאין דבר, גנזך, אהבה או דבר בעולם הזה יכול להשוות לה, או לגבור עליה בחשיבות. אהבה שאם הנפש מחזיקה בה יש לה הכל, אין חסרון לה. היא הגיעה להצלחה, השיגה את כף התמורה, זכתה בכתר של האושר העליון שאותו אדם בוחר ומחפש, לאסוף, בעולם הזה של דברים עבריים, מראי-העין, שקריים ומוזנחים.
ברוכה הנפש שפתחה את עצמה לאהבה זו, שאימצה אהבה זו בתוכו ונתנה לה כיסא לבבו וחייו, כי בנפש זאת תעבור האהבה של אלוהים מניצחון לניצחון, ממעשה למעשה, מפרי לקדושה, ובנפש זאת תשמח אהבת הטוב העליון, שם היא תחליף, תטה את אוהלה ותגור עמה לעולם!
אני מברך אתכם כולם בעת הזו ואומר: הלכו אחרי בית הספר לקדושה של אם האלוהים. הלכתי בדרכם של האהבה המושלמת אליה הובילו אותך היא, יוסף הקדוש, האדון ונו, המלכים והקדושים, כאן במשך כל החודשים, השנים! הלכו בכל יום בבזיון עצמך, באהבת האלוהים הגבוהה וברצון להיות יותר ויותר דומים לרצונו של אלוהים. אני מבטיח להעביר על לבבותיהם של כולם שישאלוני את הפצעים של אדוננו ישו המשיח, כלומר אהבת חיים לסבליו של האדון, רחמים אמיתיים לסבלו שלו ולגברת הצער, ואמונה אמיתית בפצעי הקודש של ישוע המשיח. ואני מבטיח להביא את הנפשות הללו לאחדות אוהבת מושלמת, חריפה ועמוקה עם אדוננו הצלב!
אני מברך אתכם כולם עכשיו כאן בקפלה הזו, במקום הקדוש הזה שבעינינו, הקדושים בשמים, הוא יקר ויקר יותר מכל השאר בעולם, ואת זה הרגע אני משאיר לכם שלום".