"כתבו: העולם לא ימצא שלום עד שהוא יחיה את כל ההודעות שאני שלחת לעולם, הן דרך חוזי אמי; או דרך חוזי; או דרך הנפשות המובחרות שקיבלו 'גילויים מיוחדים' מלבי לעולם. כי העולם לא חי בהודעות אלה, הוא מעולם לא היה ויש לו את השלום שלי.
עד היום הזה הבקשות שאני ביקשתי בפראי-לה-מוניאל דרך שרתי הנאמן ביותר, מרגרט מריה אלקוק, טרם נענו. אלה 'הכתרים' שהראתה סביב לבי הקודש שלי, חודרי ודוממים, עדיין דבקים בו, אף לאחר מאות שנים, ללא מי שיעשה תיקון הולם, לא רק לעבודת תשעת השבתות הראשונות, אלא גם לחיים קדושים, ולהתמקדות מלאה באהבתי ובבצועת רצוני הקודש.
אך, כמה שמחתי בחייו של סנט מרגרט מריה! היא הייתה נאמנה כל כך ומתעניינת כל כך ברצוני הקדש, עד שהיא דומה מאוד לאמי הקדושה. אף על פי שהגיעה להיות העתק מאימי, קרוב למותה. השתווה לה! עקב אחרי הדוגמאות הנלהבות של קדושה שהשאירה לך בפראי, ואני גם אעשיך עם חסדי נדרים מהלבי הקודש, כמו שעשהתי לה, כי כך תמשכו את רצוני כפי שהיא עשתה, ותקבלו את רצוני כפי שהיא קיבלה.
אני הפכתי מרגרט מריה ל'סימן' לדורך הנפוך שלכם, ואני רוצה שתשתווה לה, שתתנו אוזן לכל מה שאמרתי לכם דרך אותה, אז תמצאו שלום ללבבכם ולדורך הנופל.
אני גם רוצה שכספוקים לקריאותי הדחופים שעברו דרך שרתי חוספה מננדז".
"לאחר כמה דקות של שקט, אדוני המשיך:"
(אדוני) מרקוס, יקירי. כותב את המילה: יוסף. ואז כותב: מננדס. זה טרם הוכר או נישא לכבוד המזבחים, כי דור הרוצח שלך הורג, משתיק ומשתיק את קול הנביאים שלי, וגם קובר אותם תחת האפליה והחוסר הדתי המופלא אליהם הגיע זה הדור. אבל רוצה ואני לעשות ליווסף, שהשתפל כך הרבה בפנאי בחייה העולמיים, להינשא ולהעלות גבוה, בכנסייה ובתוך העולם, וכל יכבדו את חסדי, שהפיל את החזקים והרים את הישפית הספרדיה הקטנה, ועשה אותה לעדת אהבתי בתחילת המאה האחרונה.
אה, מרקוס! השתקף ביווסף, ואמר לכל אחד לעשות אותו דבר! בעיקר, השתקף בשיעבודה לרצוני הנעלה; בקבלתה המלאה של הסבל; בחייה החשאית, שנישאת בסתר ולבב. חסידה; אמונתה העמוקה; אהבתה הבוערת לי ואימהי!
אה! כמה רוצה שיהיו 'יוסף' חדשים בברזיל ובכל העולם!
אמא שלך נתנה לך את המשימה להביא אל הפועל "ההתגלות וההודעות שלנו" שנדחסו על ידי האנושות, ואתה, אני נותן לך את המשימה לגלות את קראתי ויוסף מננדס בברזיל ובכל העולם, שמזהירים אותם!
חופשי, בני! הודיע לעולמך העני והמדינה שלך על קריאתי ועל חייו של עבדתי ז'וזפה! אני אשכר לך לנצח, אם תסיר את "החרב" הזו מלב סקריותי, ותעזור לי לשאת את הצלב שאנוכי נשא לבדי ולתקן את פניי, בדרך הארוכה של דרך הצליבה של מעשייתי הפרובידנטיאליים, שנדחו על ידי בני אדם.
בני, ספר לאנושות שבעוד זמן קצר תקבל "התנגשות" ענקית". התנגשות שהרעידה את עצמה. ואז, העולם יראה את זעם צדקי, שתהיה ללא רחמים למי שלא מצא מחסה ברחמתי, ורבים יחפשו להימלט, זורקים את עצמם אל הימים והאגמים, נחרצים להימלט ממני. אך הכל יהיה לשווא, כי אז קרני חולרן של אבי יחדרו אף לתוך בטנם של הארץ, לחפש את אלה שהעירוה.
אז כל אחד יחזה שאני הכבש הקדוש, היחיד שלא עובר מעולם, וישיב לכל אחד לפי מעשיו ותאוות לבו.
מרקוס, אזהר את העולם שהרחמיה שלי היא אמא! ואם תרצו לפגוש אותי ברך ביום הצדקה הקודש, עליכם לעשות ולשמע כל מה שמבקשת ממך באותות האהבה שלה.
היא אומרת שהרחמים" ביקרו את הארץ, ומתפרדים מהנה בקרוב, והביקור של "צדק-שיטהר את העולם הזה הנגוע-מגיע.
אני אבקר עם "רחמים", כלומר עם "אםי" לצידי, אך "רחמים" לא תוכל עוד לדבר אליכם או לעזור לכם בשעה ההיא.