(מרקוס): (גברתנו הופיעה לצידה של התמונה הלבנה שלה, זו שמסמנת את המקום של ההופעה הראשונה שלה במנזר, ברכה אותה ואמרה:)
(גברתנו) "- זהו תמונת חסד! אלה שהגיעו אליה ומתפללים יקבלו את החסדים של לבי"(הערה): (גברתנו נעה, והחוזה קם, ולא צפה בקרקע, הלכה איתה. עם עיניים תוקפות על ההופעה ללא התרחקות, אך בצעדי חוסן ומשמעותיות, היא הלכה לצד גברתנו וחזרה את דבריה.
הם הגיעו לגשר שמגיש גישה למקור, וגברתנו אמרה שאם יש דרך לאנשים לעבור. לאחר מכן הם הלכו אל המקום שם נולד מקור, וגברתנו אמרה:)
(גברתנו) "- כאן צריך לבנות מערה, ובפנים שלה צריכה להיות תמונתי עם ידיים מתנות חסד.
מאחוריך יש ליצור את גני, עם ורדים לבנים, אדומים ושמרים, המסמל את התפילה שאני רוצה מבני, הקרבה לבוא כאן ותשובה על חטאיהם.
סביב למערה וסביב כל המקור צריכים לזרוע ורדים לבנים, אדומים ושמרים".
(מרקוס): "- אעשה הכל כפי שבקשתי.
(גברתנו) "- באו, עכשיו אשווה לך את המקום שאני רוצה לבנות בו בריכה לחולים." הערה: (גברתנו נעה שנית, והחוזה הלכה איתה. כשהגענו למקום שבו היום ניתן לראות את הברכה לחולי, גברתנו עצרה ומצביעה באצבעה שלה לקרקע אמרה:)
(גבירתנו) "- כאן אני רוצה שיב�ה האגם לחולים".
הערה: (המקום שהוגדר על ידי גבירתנו היה יבש, רק בריכת מים קטנה הייתה באדמה קעורה קטנה, מכיוון שהגשם הוריד לפני כן.
כאשר אלה שבאחריות לבניית האגם החלו לחפור, להפתעת כולם, הם מצאו מים בדיוק בראש האגם, תחת המדרגה הראשונה, והמים הופיעו מתחת לקרקע, נחפרו מלמטה למעלה)
(גבירתנו) "באו, עכשיו אראה לך את המקום שבו צריך לשכן את תמונתי בתפילה, על מזרקות המעיין".
היא הוסיפה גם שאינה רוצה צלב על האגם, בצד בו נכנסת המים, כך שהחולים ינשקו אותו כסימן של חרטה לפני הרחצה. באותה עת חשבו שיש לבחור את הצד אליו להכניס מים ברזל באגם. רק כאשר החפירה לבנייתו התחילה והמים זרמו שם, הובנה שהגבירה מתייחסת למקום בו נולדה המים.
היא גם נתנה את המדידות של הפנים של האגן: 3 x 2 מטר, ועומק של כ-50 סנטימטר. היא אמרה שזה יכול להיות אפילו פשוט, רק בטון מוגבה.
מאוחר יותר, חושבים על התאריך 19/12/99, חשבנו שהזמן היה יום ההשתקפות שבו גברתנו ברכה את המקור, אולם כאשר בדקו, השתקפותה זו אירעה ב-21/99.
החזי נמשך לסכן לשאול את גברתנו שנית מדוע התאריך הוא, והיא ענתה שזה היה היום שאנחנו וישו לקחו בעלות על המקדש וכל מקום זה, והדבר היה בדיוק ביום הזה, בשעה שלוש אחר הצהריים, זמן רחמי האלוהים, שהחזי מרקוס טדאו היה ברשם והחתם על מסמך הקנייה של המקדש, שיש לו תאריך זה.
(גברתנו) "- בני, זו הפעם האחרונה שאנחנה דורשת ממך לגבי התמונות, המקור והמערה, כי אנחני דרשתי זאת פעמים רבות.
עכשיו שאתה יודע מה עליך לעשות, לא תוכל עוד לבזבוז זמן! עבוד ללא הרף למען הסיבות שאנחנה נתנתי לך. בנושא זה אני לא תשובה יותר לשאלות, ואיני אשיב עוד על אותו נושא.(הפסקה)שאר בשלום."(הערה): (גברתנו נתנה אז את ההודעה הבאה לכל).
(גברתנו) "- ברגלי החזקה שלי אקראע ראש התנין! בתו בחיי ותרצו הרבה".