יום שישי הטוב

יילדי, היום באתי לגלות לך את 'ים הסבל' שאדוני בני סבלה למענכם אהבה.

בני, כתוב הכל שגליתי לך. הרגיש איתי את הצער הקיצוני של לב ישו בסבלותיו.

חזור על חטאיכם. חזרו אל אלוהים ואמרו לאנושות לעשות אותו דבר".

גילוי סבל נסתר

של אדוננו ישוע המשיח בסבלו.

(מרקוס): (ראיתי את גברתנו פתחה 'חלון גדול', כמו מסך קולנוע. ראיתי לילה אפל והאדון עובר במקום מלא עצים. הוא חצה אותו ונכנס לבית גדול. עלה במדרגות.

ישוע היה לובש כותונת לבנה, מנטל כחול. עיניו הכחולות היו מבריקות. זקנו קטן ומעוצב היטב. שיערו כהה כמו של גברתנו. גובהו היה כשמונה רגליים. השנים-עשר השליחים היו איתו.

הם החלו לסדר את החדר הגדול. הם שכבו מגבת לבנה גדולה על שולחן. שלושה מהשליחים שמו קנקני מים על השולחן. הביאו לחם. אחד השליחים, הצעיר ביותר, שם יין בגביע.

בדרך, הם ויכחו ביניהם מי יהיה החשוב ביותר במלכות ישוע. האדון ישוע לקח סירה קרובה לשולחן, שפך מים עליו והחל לרחרח את רגלי התלמידים. הראשון היה ברתולומאוס.

כשהגיע לרגלי יהודה, שהיה הפנולטימי, הוא נראה מעט יותר 'עצוב. הוא הלך לרחוץ את רגלי פטרוס, והוא סירב. ישוע אמר לו שאם לא ירחץ את רגליו, אין לו חלק איתו. אז ביקש מישוע לרחוץ לא רק את רגליו אלא גם את ראשו וידיו.

ישוע ידע מי יעביר אותו, ולכן אמר שאין כל אחד נקי. ישוע החל לדבר:)

(אדוננו ישוע המשיח)"-מי שרוצה להיות הגדול ביותר, יהיה הקטן מכולם. מי שרוצה להיות אדון, יהא עבד לכל אחד. לקטן, לי, הוא תמיד הגדול".

כל אחד היה בוש מהגאווה שלו. ישוע היה עצוב יותר מאז. הוא אמר שהוא כבר חולם על סעודה זו כי לא יחלוק אותה עוד פעם בארץ.

גבירתנו המשיכה להראות לי. ישוע לקח לחם גדול. הוא השקיף לשמים ואמר את המילים שהיו קדושות לנצח:

(אדוננו ישוע המשיח)"-לקחו ואשו, זה גופי. לקחו ושתו, זה דמי, הדם של הברית החדשה והנצחתית, שישפך עליכם".

לאחר מכן הוא נשא את המילים הנחמה ותקווה שנמצאות בבשורה לפי יוחנן. הוא אמר שאחד מהשליחים יעביר אותו. כל אחד, מופתע, החל לשאל מי זה היה.

משום שיהודה היה קרוב ביותר לישוע, פטרוס ביקש ממנו לשאול עם צנינה של ראש אם הוא יודע מי זה.

יהונתן שאל, וישוע ענה שהוא יהיה האחד שישים את ידו על התבנית עם הוא. כאשר ישוע לקח את ידו, יהודה שם את ידו על התבנית עם ישוע, וכולם היו מוטרדים.

ישוע אמר לו לעשות מה שהוא חייב לעשות מייד. הוא יצא בריצה. הוא שנאה לשטן. הוא הלך אל ראשי הפרושים, שהם ניסו לקחת את ישוע.

בחדר העליון ישוע הורה לתלמידיו לאמונתו. הם שמרו על הדברים מהסעודה. ישוע גם התפלל בשקט של הלב עבור הכנסייה, שתמשיך לחדש את זבחו לכל המאות עד שהוא יחזור שנית. השליחים לא הבינו מדוע יהודה יצא.

הם כולם יצאו מהבית. ישוע החל לרדת דרך עמק אפל מלא עצים. הוא נכנס לגן הזיתים. השליחים נשארו בתחילת הגן. ישוע נכנס עם אלה שקרובים אליו ביותר. הוא השאיר אותם וביקש ממנם להתפלל הרבה. הוא השאיר אותם וביקש מהם להתפלל הרבה:

(אדוני יישו המשיח)"-נפשי עצובה עד מוות.

השטן ניסה להטריד אותו כך שיהיה פחדן ויעזוב את תוכנית אלוהים. ישוע ראה את האנושות, ההמון הבלתי נמדד של נשמות שיורשמו לעצמן, לא spite the Sacrifice of YOUR Life. He saw the Heart of His Holy Mother pierced with pain.

ראיתי את גברתנו בביתה, מוכרת על ידי מלך שבנה נמצא בצרה, ושסבלותו הכואבת מתחילה. אלוהים ביקש ממנה להישאר כל הליל בתפילה, לשתף פעולה באיחוד אינטימי עם ישוע. הצער שהיא חשה מאז רגע זה יחד איתו היה מוותי. ישוע וגברתנו עונו על ידי כאב נורא.

ראיתי את ישוע מחפש אחר התלמידים. הם היו יושבים. ישוע צפה בהם בצער וצעק שהם לא מתפללים. הוא אמר להם:

(אדוני ישו המשיח)"-לא תוכלו להתפלל ולשמור איתי לפחות שעה אחת? ללא התפילה, מה 'כוח' יהיה לך? שמרו ומתפללים, כדי שלא תקעו בבחינה".

אתה עזבת שנית. הוא השתחווה על אבן גדולה וקרה. הוא התפלל וביקש מהאב הנצחי שאם יוכל, ישים את 'הגביע' הזה...אבל לא אם תעשה רצונך. סבלנותו היה כה אינטנסיבי עד שלא יכולת לעמוד מן הקרקע.

לפעם השנייה הוא חיפש את ניחום התלמידים, אך מצא אותם בשינה עמוקה יותר. הוא חזר למקום אותו ומשיך להתפלל. זיעתך החלה להפוך לאדומה, עם טיפות דם צובעות הפנים שלך. גם בגדיייך נצבעו בדם. הוא בילה זמן רב בצער זה האכזר. הזיעה נעלמה, יבשה אותו, ואני לא ראיתי עוד את עקבות הדם.

אתה חיפשת את הנחמת התלמידים. זה העיר אותם. הם הלכו אל שער הגן. יהודה הגיע עם קבוצה גדולה של אנשים מזוינים לעצור את אדוננו ישוע המשיח. יהודה נשק אותו על הפנים.

ישוע שאל אותם ללא דילוג מי הם באים לזה. ישוע ענה, "הוא היה זה שהגיע. הם נפלו לארץ בגלל הכוח שחדר למקום. כך היו כולם פרושים למשך זמן מה, חוץ מהתלמידים, שנשארו עמודים.

הם קמו עדיין מופתעים, וישוע שאל אותם שוב מי הם באים לזה. הם ענו שוב, "הם מחפשים את ישוע הנצרי. הוא אמר להם שהוא עצמו, אז תן לשאר ללכת.

שמעון כרת אחד מאוזניהם, ואדונינו ריפא אותו, ופקד על שמעון להשאיר את החרב בתוך נתרו. הוא עשה זאת ברשות, אזהרתו שהוא מי שחי בחרב ימות בה. הוא הזכיר לו את כוחך ומצבך, אומר:

(אדוננו ישוע המשיח)"-האם אתה סבור שאני לא יכול לפנות אל אבי, ואביו לא ישלח לי מיד יותר משנים עשר לגיון של מלאכים?

אבל איך התנ"ך ישתקף, לפי זה צריך להיות כך? האם אין אנוכי שותה מהגביע שאבי נותן לי לשתות?

קשרו את ידיו של ישוע באכזריות. השליחים ברחו מפחד, מסתתרים מאחורי הסבכי הגנים. יוחנן ופטרוס עקב אחריו מרחק. נער צעיר בשם מרקוס, לובש סדין, נתפס בעקיבה אחרי ישוע, אך הצליח להימלט.

הוא הוכה ונתבע כדי שיוכל ללכת מהר יותר. הם אמרו:

(חיילים ופרושים) "בא, מלך היהודים! איפה אבירים של אתה לנהוג עכשיו?"

ישוע כעס פעמים רבות, כי הוא נמשך בחבלי ידיו, אז הוכה ברגליים, דרכו עליו וזרקו אבנים אליו. ישוע שמע הכל בשקט. מושפל, הוא מעולם לא התלונן.

הם עלו הרבה מדרגות. הגיעו לארמון של אנאס. הוא שאלה אותם, אך ישוע היה שקט. הסצנה של המכה של העבד של אנאס קרתה והם החלו להכותו, מזעזעים מהשקט של ישוע. אנאס אמר לו:

(כהן גדול אנאס)"-בסוף, מלך כוזב של היהודים, נפלתי בידיים!"

הם גררו אותנו פנימה לארמון לקאייפא ולחזקני היהודים. הם שאלו אתנו. עיני קאייפא דלקו בשנאה אינטנסיבית. הוא הביא מספר עדים שקריים. ישוע היה שקט ושמע הכל. קאייפא אמר לו אם הוא בן אלוהים. ישוע אמר לו:

(אדוני ישו המשיח)"-אתה אומר! יום אחד תראה אותי יושב בימין האב, בא על ענני השמים".

(כהן גדול)"- בלשפם!"

...כהן הגדול צעק, קרא את בגדיו והגיש גזר דין מוות. כולם צעקו שהוא נאשם במות. הם לקחו אותו לפילטוס, אך מאחר שהזמן היה כבר מאוחר, הוחלט להמתין עד שיתחיל היום. חלק מהם צעקו:

(ההמון של הפרושים) "- אתה תמות, מלך מזויף ובן האלוהים! כהן הגדול פקד:

(כהן גדול) "- לקחו אותנו למחבוא!" כהן הגדול זרק לו בד לבן, והחיילים הכו אותו, אומרים:

(חיילי הפרושים) "- תגיד לי, משיח, מי זה שהכה אותך?" הפרושים צחקו כל כך. הם כיו את פניהם עליו tantas vezes, que o horror era insuperável. nossa Senhora então disse:)

(אמרת) "- לקחו אותו למטה. במחבוא, התעללויות קרו אחת אחרי השנייה.

הם גררו את בני ברגליו כרותים. הם זרקו אותו לתוך מערה תת-קרקעי מלא בצואה. הם לקחו את הצואה הזאת והניחו אותה בפיו בכוח.

היא המשיכה להכותו. הם קשרו אותו לעמוד, חימם לוח מתכתי ונתנו תחת רגליו. אוי, מה כאב בלתי נדמה שתפס את בני! כאשר הסירו ממנו את הלוח המתכותי, הוא היה מלא בחלקים של בשר ועור מרגלי הקודש. (כאן היא מפסיקה ובורחת).

בני, לאחר עינוי זה האיום, איך תוכלו להמשיך לחטוא, לחדש את סבלות בני?

הם החזיקו אותנו בשערותינו ואחר כך גררו אותנו אל הבור. הם היכו אותו על הרצפה, עכשיו מלאה בחלקים של בשר ודם. פאולדות, רגלים ומכות, הוא היה נהדף ללא הפסקה.

הם שמו את ידי ישוע על הלוח החם, לקחו מהם עור מידיו. הם קשרו אותו בראש למקל, סימנו אותו בנקודות ברזל חמות.

הם השיבו אותנו בכיסא עם ציפורים מחודדות, שדקרו את גופך הקודש. הם דקדרו את גופך הקודש בראשי חנית.

בני הפך לא מזוהה. המראה האנושי נעלם.

הם השליכו אותנו לתא לחצי שעה. התאים היו מאוד חשוכים, וישוע היה טבול באגוניה עד שהביאוהו לפילטוס. כשראה את הדרך, היו לו כך הרבה רגליים שניתנות לו.

פילטוס לא שמח להיות מופרע על ידי היהדים. פילטוס צפה בבני, מלא ברוק, רוק, דם, כתמים ארגמנת בכל גופו הקדוש.

היהודים החלו להאשים אותו ללא הצדקה. פילטוס לא רצה להתערב. הוא הורה להם לשפוט אותו בעצמם, אבל הם רוצים שיהרג.

פילטוס שלח אותו להורוד כאשר למד שהמשיח היה גלילי. הם דחקו בו באכזריות קיצונית. פילטוס ידע שאנשי הוא חף מפשע, ולכן במידת מידותיו לא רצה אף לנגוע בישוע.

הורוד, מצדו, שאל אותו דברים רבים. ישוע לא ענה לו, כי היה איש בעל לב פנוי.

הורוד זרק עליו פרגוד לבן, קאץ בו ושרק אתו לפילטוס שנית. העם צעק שישפוט אותו בכל מחיר. פילטוס התעקש:

(פונטיוס פילטוס) "האם אצלב את מלכם? הם צעקו שהם אין להם מלך אחר אלא קיסר.

פילטוס הביא את בר-אבא, גנב מסוכן, והניח אותו לצד בני. פילטוס אמר לעם לבחור איזה משניים הוא רוצה לשחררו. הם בחרו בבר-אבא. פילטוס הורה להם לסקול את בני.

הם קשרו אותו בעמוד גדול עם ידיהם למעלה. הם קרעו את בגדיו, וסקלו אותו ללא רחמים. בכל מכה, ישוע רעד, ונאבק בצער בלתי ניתן לתיאור. חלקים של בשר ודם טסו מעל הבוצעים.

הם שחררו אתו מהגב, והנפילו אל 'בריכת' הדם שנוצר ברגליו, כאילו היה תולע 'מחוסלת'. הראו, ילדי, כל פצעה, כל פציעה. אהבו דם זה, שהיה 'המחיר' של גאולה!

ילדי, ישוע סבל את הכל בגלל חטאי הטומאה, החוללות. (הפסקה)

תיהרו! תהיו כמו שושנים, נקיים וברורים! השתווהו לטהרות ישו. ראו כמה הוא סבל כך הרבה בגופו הנקי!

הם השליכו אותו יושב על לוח מלא בציפויי ברזל, שהדבקו בשוקיו וגוף האדון. מה כאב בלי שווה!

חיל סרג את 'כתר הקוצים' והניח אותו בראש ישו בכל כוחו. רגליו נקרעו מהציפורים.

לשונו נקרה מציפורני הברזל וקוץ הכתרים. הם גם היכוהו עם ענפי קוצים.

התגלו! חזורו בחטאיכם!"

(הודעה - מרקוס): (כמה זמן נמשכה הזיהוי, אני לא יודע, אולי כ-30 דקות והיא קרתה בשבע בערב. כשקורה לי דברים כאלה, המושג של זמן ומרחב אינם אותו הדבר, איני יכול לומר בוודאות, רק שבהיותה גברתנו מדברת, הסצנות התפתחו לפניי על 'מסך גדול' שהגברתן פתחה)