יום שני, 6 ביולי 2009
מִן הַשָּׁמַיִם יְפֹל עוֺנֶשׁ לָרְשָׁעִים!
צאנוֹתִי נְאוֵמנִים, שָׂלוֹם יִהְיוּ עִמָּכֶם. כָּל הַדָּבָר נוֺעַץ לָאָדָם; השָׁמַיִם וְהָאָרֶץ יַעַברוּ, אֲבָל דְּבָרַי לא יַעַבורוּ. הַיָּמִים חֳדָשִׁים וְחֹדְשֵׁי שָׁנִים לָבוֺא, יִקְצרוּ מִיוֹם לְיוֹם; הַטְהוֹרָה הֱתַחֲלָה; תֶּמְכוּ שֶׁאֲנִי הַגֵּפֶן, וְתוֹצְאוּ פְּרוֺת. אָמַרְתִּי לָכֶם בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּשְׂחַק מֵעָלַי, יוּסַךְ גַּם הוּא. אַשְׁרֵיכֶם שֹׁמְעוֹת בְּקוֹלוֹ וּמוֹצִיאִים לָעֲשׂוֺת, כִּי קְרוֹב אַתֶּם מַלְכוּת הָאֱלֹהִים. אוֵי לָכֶם נְבוֹלוֹת וְנוֺעֲרִים שֶׁפֳּנוּ אֶחָד מֵעַל הַשֵּׂה, לְקַיֵּם בְּמַאֲסֵיכֶם; כִּי קָרוֹב שְׁפָטְכֶם. תִּבְכוּ וְתִשְׂאוּ מִקְצוֹת צֶדֶק, וְאֵין עוֺד יַעֲנֶה לָכֶם. שַׂר הָעוֹלָם זֶה קָרוּב לִפֹול; מַמְלוֻכוֹתוֹ נִגְמְרוּ, וְכָל אֲשֶׁר עָבוֺדוּ בּוֹ יֵחֱתוּ עִמוֹ.
אַדְמָתִי קָרוּב לַעֲצֹק, חֳלֶיהָ מִשְׁפָּחוֺת; כְּשֶׁתִּפתַח רַחְמָהּ תֵרַגְּמוּ הַיְקוּמִים, וּבְרִיאָתי יֹאמַר לְהִתְחדֶשׁ. כָּל הַנֶּפֶשׂ תֵּטָהוֺר; צֶדְקִי יְטַהֵר אֶת כָּל, וְחֹרֶב יִפֹול מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶרֶץ תִּתְכַּסֵּה בְּאוֺנִים; וְכָל דָּבָר יִהְיוּ חוֹשֶׁךְ לְיָמִים שְׁלוֹשָׁה.
התנַחֲמוּ בְּנוֹת אָדָם, קוֹרֵב עֶרב צֶדְקִי; כִּי סוּס וְרוֹכֵבוֹ יָצָא לַשְׁמִידָה וּלַמוֺת. הִתְעַטְפוּ בְּשַׂק, יוֹשְׁבֵי אֶרֶץ; תַּחֲנוּ לָכֶם חֶסֶד וּלְבנֵיכֶם, כִּי קָרוּב יוֺם שְׁפָט הָאֱלֹהִים; רְאוּ שַׂעַר הָעוֹרב מְחַשֵּךְ וְהַלַּיְלָה בָּא. אַל תַּמִיטוּ פְּעָמוֺת רַחוֻמי, קַבְלוּם שֶׁתֹּכְלוּ לַעֲמוד בְּיוֹמֵי צֶדְקִי. יִהְיוּ עִמָּכֶם וְיִשְׁקוֺנוּ שָׂלוֹמי, עד אַור הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחוֹדֶשֶׁת. אֲנִי אָבִיכֶם, יֵשׁוּעַ יהוה אֲדוֺן הַגּוֹיִים. תְּהִידוּ מִלִּי וְתַפְרִישׂוּם צָאנוֹת כְּנֶסֵתי.