יום שלישי, 28 במאי 2024
כיבוש מחדש - כוח מפנטקוסט חדש
מסר מאמנו המבורכת לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסאס, ארה"ב, בתאריך 21 במאי 2024, שנמסר בספרדית
אמנו המבורכת:
ילדיי האהובים הקטנים,
אני מדברת אליכם מטהפייאק החדש שלי,[1] שבו אאסוף את כל הדברים שאמרתי לכם לאורך המאות; שם אזַכֵּךְ את כל החסדים השונים שהעניק אביכם השמימי במקומות הקדושים שלי כחותם של האהבה והברכה שלו, כתשובה לתפילת ליבי האימהי עבור כל ילדיי.[2]
כמה שאני אוהבת אתכם, ילדים, באהבתו של האב ושל בני ושל רוח הקודש ביותר של אלוהים, שיורדת לליבי כלהבה וממנה, כמו ממעיין מים, אני נותנת לכם לשתות - כדי לנַחֵם את ליבותיכם, לרפא את הפצעים ברוחותיכם, לרפא את גופכם אם זה הכרחי לגאולתכם.
ולתת לכם עידוד שאתם לא לבד.
ילדים שלי, הקטנים של ליבי, אני רואה את כל הפצעים שלכם, אף אחד מהם אינו עובר בלי לשים לב. בדיוק כמו שאני שטפתי ונישקתי כל פצע של ישוע שלי, כך אני עושה גם איתכם - מנַשֶׁקֶת כדי לנַחֵם ולהוציא את הארס ששטן בקִנְאָתוּ הכניס לכם עם כל תככיו והונאותיו.
אני מנַקָה את הפצעים שלכם בדמעותיי, מכסה אותם באהבתי, משתלטת עליהם ומציעה אותם לאב, יחד עם הפצעים הקדושים של ישוע שלי.
כל הפצעים שנגרמו על ידי כאב ואי ציות והקִנְאָה של שטן - יחד עם הפצעים הטהורים ביותר והקדושים ביותר של ישוע שלי, הטלה התמים והבלתי חוטא, שהוקרב מתוך אהבה. האלו שנועדו לתשלום עבור אחרים.
הסתכלו על פצעי ישוע שלי, אלו שהוא נושא בגופו הקדוש ביותר ואלה שקרעו את ליבו; וחיים משוקפים בליבי.
אל תשכחו אותם, ילדים.
תנו להם לתת לכם תקווה ועוצמה.
התקווה הברורה של האהבה האינסופית של אלוהים לברואיו - עבור כל אחד מהם.
האהבה שמחפשת את הטוב הנצחי. נצחי , ילדים. אל תתבלבלו ואל תשכחו שכל מה שאתם רואים וחווים יעבור. ושעליכם לחיות בשביל ה נִצְחִיּוּת הזֹאת - עבור החיבוק האלוהי שיקיף אתכם וימלא אתכם וירפא אתכם ובתוכו תמצאו כל מה שליבכם חפץ.
לא כאן, ילדים – על פני כדור הארץ הזה שמלא עכשיו בחטא ומוות עבור הרוח.
עצם הארץ נאנחת, ילדים, למראה פשעים גדולים כל כך כנגד לב האל. והארץ עצמה תתחדש, תיופי ותטוהר, כדי להיות בית ראוי וכלי לכנסייה המתחדשת, לשמיים החדשים ולארץ החדשה.
ילדים, עכשיו יותר מתמיד, חַדְּשׁו את התקווה שלכם באמצעות האמונה שלכם במה שאנו אומרים לכם ובמה שעושים בשבילכם.
הרִימו מבט אל השמיים, אל הבית המוכָּן עבורכם מתחילת הבריאה.
הסירו את התשוקות האנושיות והעלו אותן, באמצעות האמונה שלכם ותקווה טהורה וקדושה, לתשוקות לאל, תשוקות נצחיות.
השאר חולף, וכמה מהר הוא חולף!
קַיְּמו את החובות של מצב חייכם, אך התחילו לחיות את תקווה לשמיים ואת השוכֵן בה וממתין לכם.
פרי האמונה הוא תקווה, ופרי התקווה הוא גבורה. וכל אלה מובילים אל מסירת הנפש לאל.
זו הסיבה שאני מבקש את האמונה שלכם, מדוע אני מדבר איתכם על תקווה, ועַל הגבורה המובילה אתכם לבוז אוצרות ארעיים כדי להעריך את אוצרו של אהבת האל במלואו שתהיה תגמולכם בגן עדן.
הביטו בפצעי הקדושים של ישוע שלי. התבוננו בהם בליבי. הסתירו את פצעיכם בשלנו, ותאפשרו לנו לשטוף אותם בדם ובמים שזרמו מהם, כדי שכְּשֶׁתִּטָהֲרו מרעל השטן וממעשיכם ועוונותיכם - הם יהיו מקובלים על אבינו כאות של אהבה, חיקוי הקורבן הקדוש ביותר שמשיג הכל.
ילדים, נַשְׁמו את האמת הזאת, תנו לה להיכנס כאויר צח לפינות העמוקות ביותר של ישותכם ושחררו אתכם מריח רע של השטן ומקריטריונים אנושיים שמזיקים לכם כל כך.
ילדים שלי, אתם מרגישים חלשים, לא מסוגלים לעשות מה שאנחנו מבקשים מכם, לא מסוגלים להתנגד; מובסים, מצוקה, על סף ייאוש.
ילדי האהבה שלי, אני יודע. ומה שפוגע בכם הכי הרבה זה השוויון שלנו לסבל שלכם; ששום דבר לא משתנה, שום דבר לא קורה, שהתפילות שלכם נראות מתרסקות אל גן עדן סגור.[3] וכמה אתם סובלים מכך. אני יודע. ואמכם מרחמת עליכם ולכן מדברת איתכם - כדי לספר לכם שכל טיפה מהסבל שלכם נחשבת ותקבל את הנחמה שלה.
כדי להגיד לכם שבכדי ליצור את הצבא שלי, הכנה קשה מאוד היא הכרחית, הזמן קצר ואתם חייבים להתעצב בכור ההסבל, של יובש ושל הנטוש לכאורה על ידינו, כך שזרע האמונה ינבט – בחושך – וישרש – בחושך – וגדל חזק ונמרץ, מסוגל לעמוד במה שעומד עליכם.
ילדים, האם שלכם יודעת מה אתם הולכים להתמודד איתו ומכינה אתכם .
ההכנה הזאת דורשת שתראו את פני ישוע שלי – הפנים האמיתיות שלו, לא המעוותות שאף אחד מכם למד ועכשיו גורמות לכם כל כך הרבה בלבול וייסורים, כי, בהיותן לא האמת , הן מפצעות את הנשמה שלכם.[4]
אנחנו נראה לכם את הפנים שלנו ואתם תישאו אותן בנפשותיכם כתכשיטים ומגנים. אבל לפני שתקבלו אותן, ילדים, אתם חייבים להתטהר באמונה .
כל הניסיונות שאתם חיים בהם, כל הייאוש והחושך – כשאתם נותנים לנו אותם, אנחנו לוקחים אותם וגורמים להם להיות מועילים – הישנים, הנוכחיים והעתידיים. אנחנו גורמים להכל להיות מועיל ואנחנו ממלאים הכל בחיים, כשאתם נותנים לנו את זה.
אתם לא רואים את הנביטה של זרע – איך, מהיותו קשה ויבש ומ окружен в тотален мрак, הוא מתחיל להתנפח ולהשתנות.
אותו הדבר תקף לגביכם, ילדים קטנים, כשאתם מקבלים באמונה מה שהאב, מלא אהבה לילדיו, מרשה.[5]
זו הסיבה שאני אומרת לכם, תסתכלו בעיניים של נצח ותשתוקקו בלב של נצח – באמצעות אמונה ותקווה – ובדרך הזאת יהיה לכם את הכוח להרים עוד צעד אחד, ואחר כך עוד אחד, בתקופה זו של ההכנה המיידית לקרב.
אני מזכירה לכם שוב מה שקרה לבני האפוסל שליאהוביים בפנטקוסט: הם השתנו והתחזקו כדי למלא את המשימה שהוטלה עליהם, בכל מחיר , ולא חסכו הקרבה.
רוחו הקדושה ביותר של אלוהים ירדה לליבותיהם והשלימה ואטמה את הכנתם.
אותו הדבר יהיה גם לגביכם, ילדים קטנים. אל תפחדו.
מה שאתם חיים עכשיו – כל אחד מכם, וכל אחד בנסיבות כה מגוונות – הוא חלק מהכנה הזאת לפני ביאתו. זה הזיקוק, הסרת הבגדים הישנים והמלוכלכים, כדי להתלבש בבגדים ובחימוש של החיילים שלי.
אל תפחדו.
תסמכו, האמינו, חכו.
ותקבלו כוח לחיות את ההמתנה הזאת.
כן, ילדים, מה שהובטח יתגשם ומה שפורסם יתרחש.
נהרות החסד ישטפו מגבעתי הקטנה ויאספו את כל המים הטהורים שאבי הביא לידי ביטוי בכל יבשת, עם ואזור.
בדיוק כפי שאני אוסף את צבא שלי ומאחד אותו לשורת המלאכים והשרפים וכל מקהלות השמיים, כך כל החסדים הניתנים לאורך הדורות מתכנסים להתחדש, להטהר ולהישפך שוב בשפע בלתי נתפס.
הפנטקוסט החדש שיחתום את הכנת צבא שלי ויהפוך אותו מוכן לקרב, בו כל כוחות הרע ייאספו גם כן.[6]
הקרב כבר ניצח, ילדים, אבל חייבים להילחם בו ולחיות אותו ולהציע אותו.
ילדים, אל תנסו להבין עם ההיגיון שלכם, כי אלו הם מסתורין אלוהיים שאי אפשר להבין על פני האדמה הזאת, בהתחשב במגבלות העצומות של זמן ומרחק ובקיבולת המוגבלת מאוד שלכם לתפוס.[7]
אבל יום אחד, ילדים, תראו את התעלמות אלו מתגלות לפני הלבבות והמוחות שלכם כמו פתיחת פרח, כמו עליית השמש עם הזריחה ותתבוננו בהן בכל היופי שלהם, אמת, הרמוניה ושתבינו את האהבה הנשגבת שנמצאת במרכז כל מסתורין.
ילדים, כעת אינכם יכולים עדיין לקבל אותם ולכן נדרשים אמונה ותקווה, כדי שבתוך החושך שסאטן הצליח לפזר בכל התחום האנושי תוכלו לראות באמונה, ולקבל באמונה, ולקבל באמונה, ולאהוב באמונה את המסתורין האלוהיים הללו - ה"למה" שגורמים לכם כל כך סבל – עד לרגע בו תוכלו לקבל אותם במלואם.
ילדים שלי, כולכם - כל אחד מכם ההולך על פני האדמה הזאת, שנולד מרצון אבי ונגאל על ידי בני בצלב והמוכן להתכונן לקבל את אור אלוהי של רוח הקודש ביותר של האל – זכרו גן עדן ואת האהבה שממתינה לכם.
זכרו שאמא שלכם אוהבת אתכם ולצדכם.
זכרו שכל מה שהובטח יתגשם.
זכרו שמה שאתם חיים עכשיו הוא כלום בהשוואה למה שאבי הכין עבורכם - השמחה הנצחית.
זכרו, ילדים, שהכל הוא התהוות, שבכל דבר יש חסד שיעזור לכם, ושיש לכם אמא שמתווכחת על ילדיה יומם ולילה לפני כס המלכות ולב האלוהים.
אני אמכם. אני אוהבת אתכם. אני מנחה אתכם, אל תהססו לקחת את ידי. אני אדריך אתכם למילוי החוק האלוהי; אני אדריך אתכם לקבלת המשימות הייחודיות שלכם; אני אדריך אתכם בדרך הריפוי של פצעים רבים שאתם נושאים. אני אדריך אתכם צעד אחר צעד, שנייה אחרי שנייה, ללב האב.
אתם הצבא שלי, ילדים, ואני זקוקה לחיילים חזקים ואמיצים; מלאי אמונה ותקווה, כדי להעניק אור לאחיכם.
הסתכלו עליי, ילדים, כשאתם מרגישים שאתם עומדים לקרוס. הסתכלו עליי ואל תפחדו.
בואו לליבי, ילדים. אל תפחדו.
מתוך הקפלה הקטנה שלי, הגבעה הקטנה שלי, אני ברכה אתכם ומחבקת אתכם ללבי.
הרמו עינייכם, כי ישועתכם קרובה. [8]
‘לאיש היושב על הכסא ולשה, יהיה שבח וכבוד ותהילה ועוצמה לעולם ועד. אמן." [9]
אמן, ילדים. תגידו זאת יחד איתי:
אמן. כך יהיה.
אמכם שאוהבת אתכם ומברכת אתכם,
מריה הקדושה ביותר, הכוכב של הבוקר
שמכריזה על בואו של השמש של צדק ואמת.
מלכתכם ושלוותכם.
קטעים מדברי גבירתנו מגוואדלופה לסן חואן דיאגו בשנת 1531 במקסיקו, כפי שתועדו בניקאן מוופואה.
“דע בוודאות, בני היקר ביותר, הקטן שביניכם, שאני מרים הבתולה המושלמת והנצחית הקדושה, אם האל האמיתי, דרכו חיים, בורא המין האנושי, זה שמחזיק במה שנמצא קרוב ורחוק, בעל השמים והארץ. אני משתוקקת מאוד שבמקום הזה יבנו לי את ביתי הקטן והמקודש, ‘טואוקלי’ (בית האל), שם אראה אותו, אנשא אותו ואגלה אותו; שם אוכל להציע אותו לכל העם בכל אהבתי, במבטי הרחום ובעזרתי, בגאולתי.
כי אני באמת אמך המלאת רחמים, שלך ואמא של כל מי שחי מאוחד בארץ הזאת; ושל כל האנושות, של כל אלה שאוהבים אותי, של אלה הבכים אליי, של אלה המחפשים אותי, של אלה הבוטחים בי. שם אזמין את תחנוניהם, עצבונם, כדי לרסן את כל הכאבים השונים שלהם, מצוקותיהם ודאגותיהם, לתקן ולהקל על סבלם.
לכן, כדי לממש מה שמכוונת מבטי הרחום והמלא רחמים, לך לארמון של הבישוף ממקסיקו ואמור לו ששלחת אותך להודיע לו את מה שאני משתוקקת אליו מאוד, שהוא יספק לי בית, שיבנה לי מקדש במישור… עכשיו בני היקר ביותר, הקטן שביניכם, שמעת את קולי; לך ועשה כל מה שאתה יכול הכי טוב.
…
" אני מתחננת אליך בכנות, בני הצעיר ביותר שלי, ומצווה בטקס שתלך מחר שוב לראות את הבישוף. מצדי, תן לו לדעת, תן לו לשמוע את משאלתי, רצוני, כדי שהוא יעשה, שיבנה לי את המקדש שאני מבקשת. אז, פעם נוספת, אמור לו שזה אני באופן אישי, הבתולה הנצחית הקדושה מרים, אם האל השולחת אותך.”
…
“האזן ושמור בליבך, בני הצעיר ביותר שלי, שאין לך מה לפחד ממנו, אין מה להעציב אותך. אל תדאג מפנייך ואל תדאג מליבך. אל תפחד מכך או משום מחלה אחרת, ולא מדבר מרעיש ומצער. האם אני לא כאן, זו שאני אמך? האם אתה לא בצל שלי, בחסותי? האם אני לא מעיין השמחה שלך? האם אתה לא בקפל הגלימה שלי, בזרועותיי הצולבות? האם יש משהו אחר שאתה צריך? אל תתנו לשום דבר להעציב אותך, לבלבל אותך…”
הערות השוליים אינן מכתיבה של אלוהים. הן נוספו על ידי האחות. לפעמים ההערה נועדה לעזור ולהבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסויימים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים או מרים כשאמרו אותם.
[1] כשהתחילה לדבר הרגשתי חזק מאוד את נוכחותה כמריה הקדושה מגואדלופה ואת החסד המיוחד של התגלויותיה במקסיקו – הבאת הנוכחות האימהית שלה והאמת של אלוהים למצב היסטורי מסובך מאוד; המפגש בין שתי תרבויות כל כך שונות - המאבק בין הפגניות שהייתה מושרשת עמוקות לנצרות. ואיך המצב הנוכחי שלנו דומה (אם כי כעת משפיע לא רק על אזור קטן אלא על העולם כולו): הפיצול בין העולם שדחה את אלוהים ושוקע שוב בפגניות (וגרוע מכך), והעולם הנוצרי - כל כך מפורק, תחת התקפה ומחלש – שמבין יותר ויותר שהפתרון היחיד יצטרך לבוא מהשמיים. ושאף כמו בשנת 1531 אלוהים התערב ישירות, כך גם עכשיו תגיע התערבות אלוהית ישירה - גדולה בהרבה כי היא חייבת להגיע לכל נשמה ומקום.
כשהיא אומרת "טפייאק החדש שלי" זה לא כאמצעי למזער או לתפוס את מקומו של הטפייאק המקורי - ממש להיפך – אלא כדי להזכיר לנו מה קרה בשנת 1531, כסיבה לתקווה, כתזכורת לאמיתות החיוניות וכנחמה ועידוד בידיעה שהיא באמת אמנו שאכפת לה מאיתנו ושאלוהים עומדים להתערב שוב למענינו. [בסוף ההודעה הזו אני כולל כמה קטעים ממילותיה לחוואן דיego כי כשהיא אמרה, "אני מדברת אליך מטפייאק החדש שלי," הרגשתי את המילים האלה נוכחות וחזקות מאוד.]
[2] כשהיא אומרת שכאן יאספו ויתחדשו כל המילים והחסדים שניתנו דרך התגלויותיה, הודעותיה ומגוון ההופעות לאורך הדורות, אני תופס שהיא רומזת להתגלויות שאלוהים הכריז לנו שיקרו בקרוב על הגבעה הקטנה הזו. שהגילויים הבאים האלה יאספו את כל השאר ויראו את מקורם האלוהי ויהפכו שוב נוכחיים את החסדים של כל אחד מהם - כאילו ישפכו אותם מחדש – זו הסיבה שהיא אומרת שכאן יזרמו נהר החסד שיאחד את כל המים האחרים. קשה להסביר מה אני תופס, אבל זה בהחלט לא הפחתה של התגלויות אחרות, אלא הדגשת שכולן חלק מתוכניתו של אלוהים ושכולן עזרו והכינו לשעה הזו.
[3] "אלוהי אלוהי, למה עזבתני?" ישוע נותן לנו דוגמא לאופן שבו, גם לאחר שעבר את הענויים הנוראים בגת שמנים, בגידת יהודה, נטישה על ידי השליחים והתלמידים שלו, שיפוט, הצלפה, השפלה וציפורניים לצלב, הוא עדיין היה צריך לסבול בפצע הגדול האחרון, פצע המוות. הנטישה לכאורה של האב. הכנסייה, בהיותה גופה המיסטי שלו, סובלת עכשיו את תשוקתה. ונראה לי שאנחנו נמצאים בדקות האחרונות שבהן האב מבקש את הקורבן האחרון: להרגיש ולראות את עצמנו, למראית העין, נטושים לחלוטין על ידי אלוהים. הוא לא שומע אותנו, הוא לא בא – אף על פי שהוא מספר לנו שהוא מגיע "בקרוב". לראות ולהרגיש את ההרס לכאורה שלנו בדרכים רבות כל כך. והמאמץ העל-אנושי להמשיך להאמין, לקוות ולבטוח. זה מאוד קשה ומתיש.
[4] אני מרגישה ש"ראיית פני ישוע שלי" מתייחסת לדעת אותו באמת, ולא כפי שהוצג לנו כל כך הרבה פעמים – הסרת מלכותו, סבלו, אלוהותו והפכתו לעובד סוציאלי אידיאליסטי פשוט. הנשמות שלנו כמהות לתמונה האמיתית של פני האל – וזו הסיבה שהעיוותים הללו פוגעים בתשוקת עומק נפשינו ביותר - לראות ולהכיר את אלוהים. זה גם התייחסות לחסד שהם הבטיחו להעניק כאשר ההופעות שלהם יגיעו לגבעה הקטנה – שכאשר נראה את הנגלות הפנים שלהן יהפכו חרוטים על נפשותינו, כנחמה, אבל במיוחד כהגנה. אני תופסת שזה חסד הכרחי כדי להיות מסוגלים להתנגד לפיתויים של האנטיכריסט, שינסה לעבור בתור "המשיח", וזו הסיבה שהיא חשובה מאוד להצליח לזהות את פניו האמיתיים של ישוע ושמו בכל מצב, ולמה הם יחרטו אותם על נפשותינו.
[5] מילים קצרות לבטא את המעשה הזה של הנשמה שלנו שהוא כל כך גדול וחשוב עד שהוא משנה את החיים הרוחניים, ומוריד חסדים רבים על הנשמה ועלי העולם כולו.
[6] אני חושבת שעם ה"כולם" הזאת היא מציינת שהסימן של התקופה הזאת הוא העובדה שכל הכוחות הרעים השונים שנראים בלתי תלויים – אבל שבפועל נובעים מאותו תוכנית של האויב - מתאחדים ומתיישרים כעת זה עם השני בפומבי. לדוגמה, אנחנו רואים עכשיו את אותו הרוח של הכחשת אלוהים שולטת בתחומי החינוך, הממשלה, המדע, הבידור ואפילו הדת.
[7] אם קשה להבין את הסיבות למחלות וצרות שאלוהים מתיר לאוהביו, נראה בלתי אפשרי להתבונן בסבל הנורא של ילדים ונפשות אחרות, במיוחד אלה שתמימותם מושמדת באמצעות התעללויות ומנהגים של אכזריות וחשיכה שאי אפשר לדמיין. איך ליישב את האימה הזאת עם אלוהים שהוא טוב? כמה איבדו את האמונה כשהתבוננו בשאלה הזו: למה, ריבונו של עולם? ואני חושב שבגלל זה אמנו המבורכת אומרת לנו לא לנסות להבין זאת או למצוא הסבר אנושי. אבל דווקא מזמינה אותנו לבטוח ולקבל שאלוהים שומר לעצמו את הידע של ה"למה?" האלה עד לשעה הקבועה. זה לא כדי לדחות את ה"למה?" האלה כלא חשובים, אלא להציב אותם בחוזקה באמונה ותקווה שמספרות לנו שאלוהים יודע למה ושאחד היום נבין ונראה שהאהבה שלו פועלת בכל דבר, אפילו בחשיכה הנוראית ביותר.
[8] לוקאס כ"א: 28.
[9] התגלות ה': יב-יד.
Source: ➥ missionofdivinemercy.org