יום שני, 6 באפריל 2015
יום שני של פסחא.
האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקרבתית הטריידנטינית על פי פיווס החמישי בבית חולים בוואנגן דרך כליו ובתו אן.
בשם האב והבן ורוח הקודש, אמין.
האב השמימי אומר: אנכי, האב השמימי, אדבר אליכם היום, יום שני של פסחא הזה, דרך כלי רצוני, משמעתי ואנושי ובתי אן, אליכם, צאן קטני ויקרי לי, ולכם, מאמיני היקרים מקרוב ורחק. ברגע זה אנכי, האב השמימי בתריסות, מדבר ביום שני של פסחא.
כן, יקרים לי, הוא קם באמת, הוא קם באמת, אף על פי שיקרי כוהנים רוצים לצלבן אותו שנית. הם לא מאמינים, אינם משתחויים, אינם מושבחים, אינם מושבחים, גם אם בני אני סבל חיים בגדול ביותר לכל ונתן עצמו להיות צלב כדי לפדות את כל מי שמתכוון לקחת דרך האמיתית הקשה הזו.
אתם, צאן קטני יקרי לי, מאמיניי, היות רוצים ונתנו לעצמכם אלי, האב השמימי בתריסות ולחד שלי היקר שקדם. אתם ממשיכים לאמר כן מוכן, אף על פי שאין לך, קטנטני, להבין דבר מה שהנחתי ממך עכשיו גם בימי הפסחא הזה.
האם אתה רוצה להמשיך בדרך הצלב? האם אתה רוצה לקחת על עצמך הכל - מחלותיכם, השהייה שלכם בבית החולים, התלונות בחדר בית החולים. הכל מתוכנן עבורך, אהבתי הקטנה שלי, אף על פי שזה כואב לי, האב השמימי, שאני מבקש ממך כך הרבה ביום הפסחא הזה. אתה אמרת כן נחרץ ואתה תמשיך לתת אותו לי. אני מודה לך ולכל אלה שעומדים לצדך שברצונם להמשיך בדרך הקשה הזו, שהם מתפללים עבורך, והקריבים עצמם למענך כדי שתוכל לסבול את הסבל שאני מבקש ממך. לא תבינו מדוע עליכם לבלות ימים אלה כאן בבית החולים.
היום, ביום זה, רציתי לנחמך. אי נוחותך שלך אתמול הייתה גדולה מכיוון שאין אפשרות לכם להבין שאתם חייבים להיות בחדר בית החולים הזה. הכל ימשיך להיות קשה עבורכם - הסבל, המחלה, הניתוח הקרדיולוגי הכבד שעוד לא התגברת עליו. אך הלך את הדרך עוד יותר. קרבן ופקדון למען בני כהנים שלי.
האתאיזם גדל כך, אהובתי הקטנה שלי, שהכוהנים לא מאמינים ואף על פי כן הם אינם מוכנים לחזור בתשובה, אף על פי שאני השפכתי את הרוח הקדושה אל לבם ביום הפסחא הזה. פקדון אחרי פקדון אני מבקש ממאהבי שלי, שהם מוכנים לרצות ללכת בדרך הכבדה ביותר, דרך הפקידון, הדרך הקרבנית, דרכו הסבל, שמגבירים את צלבם מרצונם ולא מתלוננים על כך שאינם חייבים לשאת את הצלב. אמא שלי האוהבת תתמוך בהם.
תודה רבה, צאן קטנה יקרה שלי, על כך שאתם מקשטים את המזבח הקרבן והמזבח של מרים בצורה כה פורחת בשנים אלו וזורקים פרחים רבים של אהבה לאימה היקרת לי. תודה רבה על אמונתכם שהאמא השמימית שאני נתתי לכם ושולחת כל המלאכים אליכם כדי שתוכלו להמשיך בדרך. היא לא עוזבת אתכם, אלא היא האמה הרגישה ביותר שמצאה קשה לראות ילדיה של מרים סובלים, במיוחד אתך, קטנתי. היות גבר ואמיץ. אביכם השמי דורש הכל, כל מה שתוכלו להביא ממך. הצלבים הם מתנות. אנא זכרו זאת. לעולם לא יהיו זה עונש. הדרך של הסבל ארוכה לך, קטנתי, ומשובתת בקוצים רבים. אבל זו דרך אהבה.
תמיד צפו אל לבכם, כי ישו המשיח בני סובל ביכם ומהלך בדרך הצלב שוב. כאשר אתם סובלים, הוא סובל הרבה יותר ממך. אנא זכרו זאת. הוא רוצה לעבור ללב האהבה שלכם. הוא מחפש בלבכם את הנחמה שאין יכול למצוא אלא איתכם, המאמינים, האוהבים. האהבה תלווה אותך בימים אלו והנובנה לחסד תשענן עד שבת הבאה, יום החסד.
תמכו את קטנתי, צאן קטנה יקרה שלי, בדרך זו בבית חולים. תמיד זכרו שהסבל יהיה מאוד קשה לה והיא זקוקה לתמיכתה ולנחמתכם.
וא עכשיו אני רוצה לברך אתכם ביום הקודש הזה, היום השני של הפסחה. אני רוצה לתת לכם כל חסדי הפסחה שאינכם צריכים, שאתם תיהנו מהם ושתתנו אותם לאנשים רבים. החסדים האלה יפוזרו הרבה, במיוחד היום וביום ראשון הבא.
אני אוהב אתכם, ברך אתכם, מגן עליכם ושומר עליכם, בשם האב והבן ורוח הקודש אמין. השארו נאמנים לשמים! הוא יתן לכם הכל שאתם צריכים בדרך הזה. אמין.