יום ראשון, 14 ביולי 2013

יום ראשון שמיני לאחר חג השבועות.

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית של פיוס החמישי בקפלה הביתית בגטינגן, גייזמר לנדשטראסה 103, דרך כלי הנגינה שלו ובתו אן.

בשם האב והבן ורוח הקודש אמין.

האב השמימי אומר: ילדי יקרי, היום ציינתם את המיסה הקדושה של בני ישוע המשיח. אנא מודה לך על כך שהקרבתם אותה לי, האב השמימי, בכבוד רב. ישוע המשיח, בני, היה נוכח איתכם בשתי קפלות הבית. גייזמר לנדשטראסה 103 היא הקפלה הביתית, קייססשטראסה 51b היא הכנסייה הביתית.

אן מדברת: ראשית, אני רוצה להתחיל באומרת שאפשר לי לראות את ישוע המשיח עם אם הקדושה שלו בכבודו המלא במהלך התפילה הרוסריאנית של הכהן. שנייכם סימנתם עם יד ימין לכיוון הלבבות הבוערים באהובה. הלבובים היו מאוחדים יחדיו. איך זה קרה, לא יכולתי לספר לך, כי זה בלתי תואר.

ההודיה הקדושה מחזיקה היום את זרת הפרחים החגיגית שלה של יום רוזה מיסטיקה עם יותר ממאה ורדים לפנייה כמתנת עולי רגל עם ורדים אדומים, לבנים ורוזיים. זהו זר פרחים שאין לך לדמיין אותו. מאבני הירקן הלבנות נזהרו יהלומי. מכל אחד מהםורדים האדומים הכהים יצא צלב קטן מבריק מוטבע ברוביינים. מפרח ורד רוזי כל אחד זוהרת אבן חן לבנה. זה היה מראה שאין לך לתאר, כי גברתנו עשתה דברים גדולים בלב האב השמימי.

האב השמימי מדבר: עכשיו, בדקת הזו, אני, האב השמימי, מדבר דרך כלי רצוני, נמוך ומשועבד שלי ובתי אנ, שממש בתרצוני ואומרת רק מילים שאינן ממני, מילות שמיים. אין דבר מהנה. היא נשארה אפס קטנה שלי וכלי קטנתי, אף על פי שהיא סבלה ללא גבול עבור העולם כולו את הסבל של בני ישוע המשיח בצלב מחדש בליבה, כי בן ישוע המשיח סובל בה הכהונה החדשה.

השיא הגיע לבסוף, שיא סבלה שלה. אף אדם בעולם לא יוכל למדוד את הסבל שהקטנה שלי הייתה ראויה לסבול באמצעות כוח אלוהי. היא אמרה כן לכל דבר, וסבלה יום ולילה במשך 7 וחצי שבועות. האם הנערץ עמדה לצידה בכל הזמן והסבלה איתה. כאמא שמימית, היא בכתה הרבה על סבלות אלה כי חששה לבתה אנ. לא יכולה הייתה לשאול: "האם תוותר? האם תרצה להמשיך לסבול את הפחדים המוותיים של גן השקדים או תוותר?" זה היה קשה מאוד עבורכם, ילדיי היקרים, כי אי פעם תוכל להתחיל להבין מה אדם יכול לסבל כאשר הוא מאבד בתוכו את הכוח האלוהי. היא איבדה לחלוטין את כוחותיה האנושיים של מינדה. חלקית גם לקחתי ממנה את דעתה. לא ידעה באיזה יום היא נמצאת ולא יכלה עוד להבין את תוכנית היומיומית. הייתה לחלוטין בחשכה ובצחיחות ואף אחד לא יכול היה לעזור לה.

ואכן, אני האב השמימי דרשתי ממנה שלא לראות רופא. פעם אחת היא התעזרה בכך כי רצתה עזר. אך זה נכשל מיסודו. ואחר כך, ללא קבלת עזור, המשיכה לסבל את הסבל הזה וראה את הביטול, הנטישה והבדידות אשר בני ישוע המשיח סבל על הצלב, שכן גם הוא חשה ביטול זה, שכהניו לא ילוו אותו בסבל. רק כמה מעטים מכוהנים יהיו מוכנים לקחת את הכוח האלוהי בתוך עצמם ולקיים את רצוני ותוכניתי. כלם דחו את כוחי האלוהי והחליפו בו כוח אנושי ואספו תאוות אנושיות. הכל היה אפשרי עבורם, שכן הם התפשטו ממעיליהם הכהנים מזמן רב. הם השאירו את הקדושה של בני ישוע המשיח בפינה במשך זמן רב. הם מינו לא-כוהנים להחליק את גופו ודם בני ישוע ולשם זאת בידיים חטאים ללא קדש.

אתה יודע, ילדי האהבה שלי, רק בני ישוע המשיח יכול להתגלגל בידי כוהנים אמיתיים, וכמעט כל הכוהנים לא הראו הבטחה זו. הם הפכו למרדנים ולמגניבים נגד הסמכות. גם הסמכויות עצמן פעלו במגניבות ועשו מגוון רב של מגנבות. והמאמינים שלי לא רגשו זאת. הם המשיכו להיכנס לקהילות הארוחה הרגילה ולחוג את ארוחת הקהילה על מזבח עממי אל העם, עם קבלת אוכל בלא כשרות. המאמינים קיבלו אותן ללא הירכעות, לא, בעמדה, מונחות בידי לא-כוהנים ונשמות בחטאים. הכהנים לא ידעו מה הם עושים, מה הם נותנים ללהוטרים. את הקדושה של בני ישוע המשיח, הם כך הפכו אותה לשחיקה עד שהכנסייה שלי, אשר יסדתיה דרך בני ישוע המשיח, שוכבת באבק, לא רק דכאה, אלא היא שוכבת באבק כפי שאמי גילתה לך אתמול. היא התפזרה לאבק, אותו צריך רק למטא. אין עוד דבר.

ישנם שני אפיפיורים. אחד מהם התפטר מתפקידו של עצמו בחופשיות עבור סיבות דקות, ללא זכות לעשות זאת. אם היה מראה שיעבוד לי, הוא הכריז על הוותיקן II כבלתי תקף מראש. אבל לא עשה את זה. אף על פי כן, הוא נשאר בוותיקן עם קסדה לבנה. זו היא בנדטו האהוב שלי. בנוסף, תאוואתי לחזרתו בתשובה ממשיכה לגדול. כי זה מכאיב מאוד כי אני בחרתי אותו, הכהן שלי, כך שאוכל לתת לו את כל המידות שצריך עבור כהונתו, כדי להחזיר גרמניה לפסגת הכנסייה. הוא אמר לא.

נסע לאסייז'י. מה עשה שם? הוא קרא לעקרונות השגויים ולא העיד על אמונתו היחידה, הקדושה, הקתולית והאפוסטלית, ואמר שהוא הרועה העליון של זו הקתוליות. לא! כל סוגי הדתות באו אליו לפי רצונו. והם הפכו אחד. האמונה הקתולית התאחדה עם כל קהילות הדת. לא נשאר דבר מהאמונה הקתולית, שבה, בנדטו שלי, היה צריך להעיד. הוא לא החזיק את תפילת הרוזריום של אמי האהובה ולא אמר, "הרוזריום הזה יעזור לי בזמן המשבר של כהונתי." גם כן, הוא אמור היה לומר, "כלכם, התגיירו לאמונה היחידה, הנכונה, הקתולית והאפוסטלית, אז אתם לא תטעו," לא! אבל הוא אף ברך את האנטיכריסט שזמן אותו ולחץ ידיו בברכה ואחדות. הוא הסתייע ברצון הפרימסונים, כי הם רצו שהוא ילך לאסייז'י, וכל דבר יהפוך אחד, שהאמונה הקתולית תפסיק לבסוף להתקיים.

אבל הם טעו. אני, האב השמימי בטריניטי, נשאר הסגן של כנסייתי. ואת העפר הזה של הכנסייה הישנה אעשה לכבוד ממביתי במלץ, בית הכבוד. זה הבית הוא ביטי ואשרת את הקמתו. בחרתי בבית זה עבור ילדי. הם אינם הבעלים, אלא אנוכי. חכמה הערבתי הכל שצריך לבית כבוד הזה. ועדרים קטנים שלי צייתו לי בכל דבר. היא מאמינה בכל דבר והיא ממשיכה להאמין, גם אם עליה להיות פנטזיסטית, לפי אחיו פיוס, שאותו יש לעזוב עכשיו.

כן, האמינו: טחנות האלוהים צובעות אטיות אך ודאי! אתה לא נמנע, אחי היקר של פיוס, מנצלב וסבל. ביצעת הרבה מעשים רעים. קראת לילדי קטן פנטסטיק וכך עשה אותי לפנטסטיק גם כן. אנוכי, האב השמימי, איני עוד אחראי עליך. בנוסף אתה רוצה למכור את כנסייתי ברומא ולהתווך עם הנביא הכוזב הזה. הכנת כל דבר, אך אנוכי, האב השמימי, כסגן של כנסייתי, שיניתי את התוכנית. ועתה עליך ללכת למקום אחר שם אני נותן לך סיכוי נוסף לחזור בתשובה מעל לבך על כל המעשים הרעים שלך. ילדי קטנה גם היא סובלת מכך. היא לא שכחה אותך. אין לה שנאה אלייך, לא, להפך, היא אוהבת את אויביה, כי היא מתפללת, זובחה ומתכפרת על כל. לעולם לא תפסיק להתכפר, כי היא נשארת פרחי הפסיון שלי, פרח סבלני.

ועתה לא אמי השמימית. האם היא לא חגגה יום מיוחד מאוד אתמול, יום חג: פאטימה ויום התעלומה הורוד? ואת מ-12 ל-13? זה היה לא היום של הרולדסבאך? תזכרו, אוהבי האמת שלי, כיצד גם אתם הכפרו ותפלו בבית או במקום העלייה הרולדסבאך? אתכם דרושים! מה יקרה שם? ילדי הקטן רחוק מאוד מלהתמודד עם זה. כמו שאמרה אמי, היא דקה עד עצמות. ואימי לא יכלה עוד לעדות על סבליה ובקשה במשכבי כבר זמן רב: "אנא, אב השמים, קלע לה את הסבל הזה. ראה, היא לא יכולת יותר. היא בסוף. אני אשגיח על הכוהנים, אנוכי, מלכת הכהנים. תנו לילדי הקטן לנוח מהסבלים הרבים שלך ותקלה לו." כך אמרה האם המובחרת. ובבקשתכם, אנכי אביכם השמימי האהוב, עשיתי כן. כעת סבלתה נהפכת לסביל יותר. לא רק שסבלה מוות כמו בהר הזיתים, אלא שהייתה צריכה לעבור כל סוג של סבל, ואף רופא לא יכול היה למצוא תרופה שתעזור לה. זה היה סבלי, סבל בני, ישו המשיח, בה. לכן היא הייתה עם כאבים בלתי נמדדים שלא השתחררו ממנה יום ולילה, אפילו וישמים דחפו אותה לעיתים קרובות לידי צער.

אבל אמי החזיקה אותך, ילדי הקטן האהוב. באהבה סבלת את זה, בבקשה. לא יכולת להבין את עצמך מכיוון שאני לקחתי ממך הכל, כי מסרת את רצונך לי ואנכי השתמשתי בך כצעצוע. לעיתים קרובות לא יכלת להבין זאת. תאבל ונתרצה לתאבול, שכן אתה אדם ותישאר אדם. האלהות ביך סובלת אחרת ממך ומכואבת הרבה יותר. חלק מהסבל של בני עבר עליך. ואולם הסבל היה לבלתי נסבל עבורך.

צאנך הקטנה סבלה יום ולילה ורבים שדעו על סבלכם דרך האינטרנט התפללו ואתמו לכם. אך גם רבים קיבלו זאת בתפוסה והרגישו רק מתוך תאווה לראות פעמיים חדשה Einsprechung. רבים הפכו אליו ללא תחושה ולא לקחו את ההפרעות ברצינות או פירקו אותו כך שיתאים להם ויכולים לחיות לפי מידתם.

צאני הקטנה האהובה, אני רוצה לתוודה לכם, תודה מכל לב, שכן תרמתם לסבול עם אם השמים שלי, עם כל השמיים, להגיע לפסגת הגלגלתה כדי להקים את כהנותי.

מה יקרה למריה האהובה? תדע את האמת המלאה? עד עתה לא היה להם חשוב כל סעודת זבח. זה קרה רק בצד. גם היא מבקרת את הקומוניון במודרניסטיק. עכשיו ייראה אחרת, כי אני, כאב השמים, מחזיק את הסקפטר בידי, ואגיע לפי מידה אלוהית של כוח, כל-יכולת וכל-ידע. אף אחד לא ידע מה תוכנית החדשה שלי היא.

לאך, אני נתן לך, אנני הקטנה, הוראות לחלק האנושות שוב ושוב, כך שלא ייפלו כפלוקים שלג לעבר התהום הנצחית. את הצלתה רבים מנשמות הכהנים דרך סבלכם. אם השמים אמרה חלק אך אני אומר רבים. נגעתי בהם בלבם והדפקתי אותם ובעקבותיהם הם הלכו אחרי כל הרבה לך ולכאן. קיבלו רוח הידע. כולם שמחי את האמונה, אך חלק ממנה הוא שקרי, לא יחוו את רוח האמת במלואה. רק מי שמלא את רצוני, רצוני, יקבל את רוח האמת ורוח ההבחנה. גם לכך, ילדי הקטן שלי, תאתם.

אתה הנפש הגדולה ביותר של כפרה בעולם כולו. האם אתה יכול להבין זאת? האם אתה יכול לחבר זה עם עצמך? לא! זה גדול מדי וגבוה מדי עבורך. אבל אתה לא שואל, אלא ממשיך לציית לאבי השמים היקר שלך לגמרי.

ואתם, יקרי לי, אשר גם מאמינים ומסתיימים, תלו עצמך בהשראות אלו כי הזמן בוגר כאשר אני, האב השמיימי, אשלח את בני ישו המשיח עם אם שמים שלו לארץ ויהיו נראה בכל הרקיע.

ואמה אתה אומר על אסונות העולם? אחד גדול אחר השני בא אליך. האם אלה כשלים אנושיים או זה נשלט מהשמיים. זאת אני, אני, האלוהות, שמאפשרת את האסונות, כך שהרבה עוד רוצים לחזור ולבצע גם כן. לכן אחד אסון אחר: סופות, פגעי ברק, תאונות רכבת, התנגשויות אוטובוסים, השיטפונות, שריפות, הכל יהיה כלול באסונות. זה זרוע הזעם שלי, שגרמתי כי אתם לא מאמינים לי, כי אתם לא עוקבים אחר ההשראות שלי; להפך, אתם גזרו לדרוך על ההשראות שלי כאן בגיזמר. היה זאת טוב וצודק? הותר לעשות כך? האם אתה, נפש יקר, חזר בו ממה שעשתה, כדי לראות שההשראות שמקבל הקטנה שלי הן לא דבר, ריק, זוהמת ומזימה? תסבלו על זה, כי עליך לכפר על חטאיכם בעצמך. הקטנתי תסייע לך חלק ממנו. אבל אחרת, אם יום אחד תרצה להיות בכבוד נצחי, אתה חייב לכפר על כך. זו הרשעה לא תשוע אם לא תקפור.

וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהַאֱמֻנִים וְהַקּוּרִיָּה וְהָאַרכיבישופים וְגַם אֶת הַאָבוֹת הַקּדושִׁים שֵׁאֵינָם כָּלּוּ יִסְבּלוּ. מַעֲשֵׂה רָעוֹת אֶתְנֵיהֶן לֹא יֻכָּרֵי עַד שֶׁיִּקְחוּ אֶת צַלְבָּם וְיַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה מְלוּאָה. אֲנִי הָאָב שֶׁבַשָׁמַיִם אֱכַפֵּר עַל כּולם וְאוֹסִיף לִשְׁכוּחַ בְּתוֹךְ הוֹדָאָה קְדוֹשָׁה מְתֻבָּלָה. אֲנִי אוֹחֵז בְּכָל הַמִּתְנַצְּרִים כִּי צָמא לְכָל נֶפֶשׁ שֶׁהוֹלכת לַטּוֹחַ בְּלוֹא הוֹדָאוֹת וְקִיפּוּר חַטָּאתֵיהָ.

אֲנִי אוהב אתכם כולם, בנים יקרות של הכהנים ואני מברכך. גם אז, כשאתם שוכבים בתעלה, תאוּתִי לָכֶם לא תַסְתּוֹמֵן. אֲפִלּוּ הִיא גּוֹדֶרֶת! וְלָכֵן אֱבְחַר עוֹד רוּחוֹת מְכַפְּרוֹת שֶׁיִּרְצוּ לִסְבּול. לא סבל זה הגדול, שאני קטנה שלי סָבְלָה, אֲבָל גַם הֵמָּה יִהְיוּ רוּחוֹת מְכַפְּרוֹת. לְפי כּוֹחָן הַסּוּגִי יֻקָּדְמוּ לָהן מַעֲשֵׂה. אֵין דָּבָר חִנָּם. כּל זֶה יש לו תוכנית אלוהית.

וְכֵן, הַיּוֹם בְּאַהבה וְאֱמֻנָה וְסַבְלָנוּת וְרַחֲמוֹת, האב שבשמים בתוך התלת־חדש עם אימו היקר והאימה שלכם, עם כל המלאכים וקדושי הקודש, האלוהים השלישות, האב, הבן והרוח הקדש, מברכך. אמין.

אַל תִּתְעָטְפוּ אֶלָּא הוֹשׁיעו בְּאוֹמֵץ! שׂימו עַד סוֹף! זְמן קָרוֹב מְאֹד וְהוּא נִקְרָא מְהֵירָה. דְּבָרַי לֹא יַעֲבוֹר, אֲשֶׁר אֲנִי צוֹעֵק בָּעוֹלָם. הֵמָּה יַכְתִּירוּ לְאַפְסֵי הָאָרֶץ, דְּבָרַי שֶׁזּעירה קטנה שלי נָתְנָם בָּאוֹרוֹת.

קטינה קתרינה תִּשְׂאָה אֵלַי הֵמָּה. זֶה דְּבָרַי, וְלוֹא דִּבְרֵי קטנה יקרתי אנני. זהו שׁוּת וְרוֹצֶה לִהְיוֹת שׁוּת. הִיא עָברָה בַּטְּהָרוֹת הרבה והגיעה. תּוֹדָה לָכֶם כולם, תּוֹדָה מֵאביכם שבשמים, שׁעתה אוהב אתכם יוֹתֵר.