יום ראשון, 6 בינואר 2008
חג המלכים.
אחרי המיסה הקדושה הטרידנטינית בבית התפילה בדודרסטאד/אייכספלד, ישו המשיח מדבר דרך ילדו אן.
היום, בחג השלושה מלכים, רוצה ישו לדבר בעצמו, כי זה יום גדול עבורו שכאן באותו היום אנשים קידשו אותו ושרתו אותו כך. ראשית, אני רוצה לציין שהמגי הגיעו להכתרה והעריצו את המלך בתוך הקדושות הגדולות. היה זאת נגיעה כזאת בליבי כי ישו גרם לי לרגש קודש זה שאני צריך להודיע היום, כולל את זו הקדושה הגדולה.
ישו אומר עכשיו: יקרותי הנבחרים שלי, כבשי קטנים שנותרו לי. היום רוצה לדבר אליכם במיוחד בחג זה שבו הגויים קידשו אותי. ואיתך אני רוצה לספר לכם משהו: זו המצודה הזאת, אייכספלד, העיר הנבחרת שלי דודרסטאד, בעיר זאת רציתי לעצור ולהתחיל בכל הקודש. אנכי המלך העליון לא הוכרתי, אלא הוגלתי מספר פעמים. ראו, כבשי קטנים שלי, כמה מעטים אתם שנותרו, שאתם קודשים אותי בקדושה הגבוהה ביותר כאן בתוך המיסה הקדושה הזאת של זבח, שהסתיימה עכשיו עם הכהן הקדוש שלי, כן, ברצון, כפי שהייתי רוצה.
איך אני עצוב שנותרתי לבדי בעיר הזו, שאילצתי להישאר בדירה פרטית ולא בכנסייתי. אך, ילדי האהובים שלי, אברככם מאוד ואהבתם מאוד משום שהסכמתם לעמוד עד הסוף. לכן, אשחזר אתכם במיוחד. כן, לא רק הורדתי מהכס, אלא גם נלעגתי, נשחקתי בעיר הזו. עתה, ילדי, עליכם להמשיך ולהעריץ אותי ולעידוד על קרב הקודש שלי, ולא לקרבות הפופולריים שנערכים בכנסיות המודרניסטיות האלה.
אני רוצה שאתם, הצאן הנותרת, תלקטו בגדרות ובגדרים וברחובות את אלה שיבאו אליכם ויבקשו עזרה. קבלו אותם לכנסיות צרככם וכנסיות בית ואל תשימו להם סכלה, כי הם מחפשים אחרי. בכנסיות המודרניסטיות אין אחד יכול למצוא אותי, משום שאין שם קדושה, יש שיווי כוחות. מניחים את העבודה לאנשים ולא לי, המלך הגבוה לשבח.
כן, כמו שכבר אמרתי, חייבני (לשבור) מזבחות הפופולריים האלה. אל תיקחו זאת באופן מילולי אלא סמלי. אני ממשיך להילעג, הורדתי מהכס, מנוגדים לי ואף אחד מכהני המודרניסטים לא חוזרים בחזרה. האם אתה מאמין, ילדי, שלבי שלי לא יכול להיות מלא צער עד הקצה והאמא הקרובה שלי חייבת להמשיך לבכות ולא תאמנו בבכיות אלה, בנס הזה שקורה במקומות רבים? לא, אף אחד אינו דוחה נסים אלו. הם מלעיגים על אמי במידיה בעיקר.
וְלָכֵן בַּנַי וּבְנוֹתַי, חָשׁוּב לִי מְאֹד שֶׁתַּעמִידוּ. אַתֶּם צֹאן קְטַנָּה שֶׁלִי, כַּכָּתוּב, תִּגְבַּרוּ בְּאֱמוּנָה. תֵּעָלוּ מְצוֹדָה רַבָּה בְּסוֹף יָמַי הָאַחֲרֹנוֹת, שֶׁתּוּכְלוּ לְהַעמִיד וּלְקַבֵּץ אֶת כָּל הָאָדָם. קוֹל מִצְעָקוֹת יִשְׁמעוּ בָּרְחוֹבוֹת וְלוֹא יַמְצאוּ אֶחָז בְּבָנֵי כֹּהֲנַי. אַתֶּם, בַּנַי וּבְנוֹתַי, תִּהְיוּ שָׁם לָאָדָם הָהֵמָּה. אָשׁוּב עַל זֶה הָאָדָם. אֲנִי אֱעֹשׂ מוֹפְתִים בְּכֶם, מוֹפְתֵי חֵן, וְיַאْمִינוּ לִי הָאָדָם. תַּעמִידוּ! זְמן הַבְּחִינָה בָא, זְמן הָרְדִיפָה וְזְמן פֶּרֻודַת כְּנֵסִיָּי.
לֹא אַתֶּם מוּפָרְדוֹת, אֲבָל הֵמָּה מוּפָרְדִים מִכֶּם. אַתֶּם קְדושִׁים, אַתֶּם בַּדֶּרֶךְ הַיָּחִיד וְהַנּוֹקֵב, דֶּרֶךְ שֶׁמּוֹלִיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ. אַל תִּתְעַצְּבוּ וְאַל פָּחַד, כִּי בְּפַחד אֵינִי. אֲנִי בְּכֹחוֹת וְאֶתֵּן לָכֶם כּוֹחַ אֱלֹהִים, שֶׁיַּעמִיד אוֹתוֹת הַבְּחִינָה בְּזֶה.
מְהֵרָה תּוֹצֵא אִמִּי וְנֻתַּן לָהּ לְדוּשׁ בְּרוֹאשׁ הַנָּחָשׁ, וְאַתֶּם צֹאן קְטַנָּה שֶׁלִי תַּעַבְדוּ אֵמִּי הַקְּרוֹבָה כְּבָנֵיהָ. יִהְיוּ לָכֶם מָקוֹם כּוּלָּכם תַּחַת שׁוּלוֹהָ הָרָחוֹק, כִּי תּוֹשִׁיעַ אֵמִּי אוֹתוֹת בְּצָרוֹת.
זֶה הַנִּצחון יִקְרָא מְהֵרָה, זֶה הַנִּצחון וְהַגְּבוּרוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל אִמִּי הַשָּׁמַיִם. אוֹתוֹת יֵרָאוּ בָּרָקִיעַ, כַּאֲשֶׁר נוֹטְרוּ אָז בְּכּוֹכַב הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם; תִּתְהַלּכוּ עַל פִּי כּוֹכָב זֶה וְהֱיוּ בְּקָדושׂ, וְהֱיוּ אִתִּי יְלָדַי הַחֲבוּבִים. אַל תֵּטוּאוּ, כִּי רַבִּים יַעקְרוּ אֶת אֱמֻנָי. אִם לֹא תִגְבוּרוּ, בְּנוֹתַי הַחֲבוּבִים, לֹא תוּכלוּ גַּם לְהַבְדִּיל מֵמָן אֶל מִי שֶׁלּוֹ לְהַאֱמִין. וְאִם תַּעמִידוּ בְּאַהבתִי, אז תּוּכלוּ לָאֵמִן גַּם לַעמוד עַל דֶּרֶךְ הָאֲבָנִים הַזֹּאת בְּתָמוּד, כִּי אהוּבוֹת מֵעוֹלָם בְּיוֹסֵף שֶׁל יֵשׁוּעַ הַקָּדוֹשׁ.
וְלָכֵן אַנִּי מְבָרֲךְ אוֹתָךְ עַתה בְּעוצמה וְאַהֲבוֹת שָׁלוֹשׁ, בְּתוֹקף הַשְּׂלִישׁוּת אֶל-הָאֱלֹהִים עִם אִמִּי הַכְּרוֹבָה, כָּל הַמַּלְאָכִים וְהַקְּדושִׁים וְפַדרֶה פּיו הַכָּרוֹב לִי, בְּשֵׁם אָב וּבֶן וְרוּחַ הקודש. אָמֵן.
תְּהִלָּה וְכָבוֹד לְעוֹלָם, יֵשׁוּעַ מָשִׁיחַ בַּמֶּנְחָה הַבְּרוּכָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ.
יֵשׁוּעַ מְדַבֵּר שׁוּב: אֲנִי עוֹד יוֹסִיף לָאמור, כִּי הַכְּנסִיאָה זֶה תֻּקַּד לְקוֹדוֹשׁ קְדושֵׁי יוֹסֵף, פּטרון הַכְּנֵסִיה. אָמֵן.